מ. יציק / מאה גלים |
כשהייתי בא אליה לכפות
עליה עצמי
עצמה עליי
עיניים צדקניות של חוף.
אפילו ג'ונתן היה קורס תחת
ערימת המילים, טרף קל
ואני רק חומר.
השירה שלי מפתחת שרירים
כמו מדוזה בחוף פלמחים
מורחת על זרועותיה שמן
שיזוף של אגוזים, מרככת
לחפות על חולשותיה, להבליט
דברים אחרים, להסתיר כי אהבתי אחת
ולתמיד את כל האין האמיתי הזה
ואולי בכל זאת יש.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|