אמרתי לעצמי: שימות
הירח, ושימותו ציידי
הגברים החוטאים, ושהגיע הרגע בו גבר חייב לקום
מהמיטה המתכווננת ולתת
לאדוות הקלילות
לנהוג בחוף כבשלהן. אז קמתי, ושפכתי על בשרי בושם זול, ונסעתי
לרחוב הירקון, ועצרתי ליד זונה עם חתך
עמוק ברקתה וביריות עמוסות בכתמי-זרע, ועוד לפני שחשפה
את המרווח האלוהי
בין שיניה, ברחתי
בכיוון הסלעים מכוסי האצות שממערב למזח, שם התיישבתי
לימינו. אמרתי לו: שמע, יוג'ין, זה הזמן
לקדש את שטרות-השטן. זה הזמן לפרוע את
בלוריות-הרשע

הוא תחב ידו אל דלי הדגים
ושלף דג מפרפר
ונגס בראשו
ונגס בזנבו
ולעס את אידרותיו המבותרות
וסיפר:

יש את הכוסית התימהונית הזאת מהכפר השכן שנכנסת
פעם באיזה זמן
ושואלת אם אני מכיר מישהו
בסביבות ה-40 עם כתפיים
רחבות וכפות-ידיים
רכות
שיהיה מוכן לתת לה
חום
פעם באיזה זמן
כשהיא חוזרת עייפה מעבודת-הניהול
במפעל של אביה החורג, מפעל ענק
שמפתח פטנט כימיקלי
לסילוק זבובים, פטנט שנמכר כמו
קציצות-בשר
ברוב המדינות המתועשות
ועשוי להבטיח לו שלא יצטרך לעבוד עוד
יום אחד בחייו, ושיוכל לשבת בביתה
המבודד שבכפר, ולכתוב שירה
חשוכת זנזונות, שתפרק את חוליותיו המותניות
של כל קורא ממורמר
לפחות פעם באיזה זמן
אם רק יעניק לה מעט
פטנט
ומכמורות-נקם
ומבשמות-קנאה
וכלונסאות-עץ עבים וגבוהים
ושרביט-פנינים בוהק-בוהק ותנופת משוטי
חמלה
והתבעבעות
והתעלסות
וחום
ואני מוסיף לקשור אל עיקולי הקרסים
שלל פיתיונים מתים ואומר לה שאני לא יכול לחשוב על
גניבה ספרותית כדאית בה מופיעה המילה "אפריון"
או על גבר אחד
שמגיע לו כל הטוב הזה