עכשיו, כשהברקים מכים בסופת מהלומות סגולה ומרהיבה, דווקא
עכשיו אני חושבת עליך. יש בך קסם כזה, ויופי, שיש רק באנשים
עמוקים. הסופה הסגלגלה הזו מזכירה לי את הברק בעיניך כשאתה
מתרגש, ואת המבט המהורהר שלך כשאתה שוקע בתוך הזיכרונות.
מה שהכי מוזר הוא שרק לפני כמה שעות ישבנו על הספסל והבטנו
לשמים. הם היו כחולים כהים אך השמש צרבה אותם באורה. זה כלל לא
נראה שהולך לרדת גשם. מוזר איך החיים מפתיעים אותך לפעמים.
מוזר איך כל מה שקיווינו לו יכול להתגשם כך סתם פתאום, בלי
אזהרה או בלי תחזית של  סופה.
ברקע מתנגן לו אחד השירים האהובים עליי, ככה, בלי יותר מדי
התלהבות. פשוט מתנגן לו שם, בעצמתו השקטה והיפה. כמוך.
מעניין איך כל דבר פתאום מזכיר לי אותך. ואתה, אתה בכלל לא
חושב שזה ככה. אתה לא יודע  שהסופה הזו היא בגללך. אתה שקוע לך
שם בתוכך , בתוך עולם צבעוני וגדול, רק שלך. ואולי קצת שלה,
אבל רק קצת.
רעם חזק נשמע עכשיו, קורע את השמים, שובר לו עוד ענן. אולי גם
קצת את לבי. אבל לא איכפת לי עכשיו, כי יש לי את הסופה שלי,
הסגולה, היפה, המגוונת. הסופה שלא הגיעה לגמרי במודע.
מוזר איך כל מה שאני יכולה לחשוב עליו עכשיו, כשאני מביטה
באורות הסגולים שבוקעים מהשמים דרך חלוני, ומטיפות הגשם
שמרצדות על המדרכה ללא הרף, הוא עליך. על כמה הייתי רוצה לחלוק
אתך את הסופה הזו, את הקסם הזה של הטבע.
מי יודע, אולי יום אחד גם אתה תרצה לחלוק איתי איזו סופה
מיוחדת כזאת. ואולי זה יהיה כבר מאוחר.
בכל מקרה מה שבטוח הוא שהסופות האלה כל כך יפות רק בגלל שהן
באות בהפתעה. מוזר איך החיים מפתיעים אותך לפעמים.


30/10/02