[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אני ואילן הלכנו על פסי רכבת בתוך מישור עם שדות משני הצדדים.
לאחר כמה זמן הגענו לבית שעמד ליד המסילה. צמוד למסילה הייתה
החצר של הבית. החצר הייתה מוקפת גדר חיה גבוהה חוץ מליד
המסילה, שם השיחים היו נמוכים והיה אפשר לעבור מעליהם. החצר
הייתה מכוסה בדשא ובמרכז, כשני שליש הדרך מהבית למסילה, היה עץ
גדול שנתן צל לכל החצר. ליד העץ היה מה שנראה כמו שלד של סירה.
החלטנו שאנחנו רוצים את השלד הזה. בתוך החצר ישב איש זקן,
שנראה טיפה כמו הקולונל של קנטקי פרייד צ'יקן, שהיה באמצע
לקרוא ספר או עיתון. נכנסנו לחצר. האיש הזקן לא נראה כועס או
מפוחד מזה שנכנסנו לחצר שלו בלי הזמנה, וכשאמרנו לו שאנחנו
רוצים את הסירה הוא לא הביע שום התנגדות. אני לא זוכר אם
שילמנו לו על הסירה או שפשוט לקחנו אותה. לאחר שדיברנו עם הזקן
התיישבנו שנינו בשלד של הסירה, ראינו את הזקן מעשן ג'וינט
והחלטנו גם לעשן. עישנו גראס בפייפ. העשן לא הפריע לי ולא
התמסטלתי. התכוננו להרים את השלד, אני הרמתי ראשון, ולמרות
שהשלד של הסירה היה עשוי מעץ עבה מאוד הוא למעשה היה מאוד קל,
ואני סחבתי אותו לבדי.
חזרנו למסילה והדנו לזקן, שעדיין לא הראה שום סימנים של
אכפתיות. כשעלינו על המסילה היא כבר לא הייתה מסילת רכבת יותר,
אלא במקום שני פסים היו יותר, והם היו עשויים מאותו עץ שהשלד
היה עשוי ממנו. זה התמיהה אותי והתכופפתי לגעת בפסים, אבל יותר
מזה לא היה אכפת לי מהדבר. המשכנו ללכת על המסילה עד לסופה
(אני חושב שזה היה סופה, אבל זה לא הרגיש כמו הסוף של הדרך
שלנו). שם הגענו לישוב שנראה כמו קיבוץ, שום קיבוץ מיוחד, אבל
ידענו שזה קיבוץ.
ליד המסילה הייתה חנות מרכולית והיה ברור לנו שאנחנו צריכים
לקנות מצרכים להמשך המסע שלנו. לאחר זמן מה שהיינו בחנות אני
יצאתי עם כמה מצרכים, לקחתי את הסירה והלכתי לחכות לאילן, שהיה
צריך עוד כמה דברים.
ליד החנות היה רציף העמסה והורדה מבטון עם גג, בצד אחד היו
מדרגות לעליה למשטח המוגבה של הרציף. המקום היה מלא אנשים
והרבה ציוד מחנאות; הייתה אווירה של לפני יציאה לטיול או מסע.
אותם אנשים גם כן היו עסוקים בלהתארגן ובלקנות מצרכים, הייתה
לי הרגשה שהם מתכוונים להגיע לאן שאנחנו רצינו להגיע או שנפגוש
אותם באיזשהו מקום בהמשך.
עשיתי את דרכי לתחילת המדרגות, טיפסתי על כמה מהן והתיישבתי.
הנחתי את השלד של הסירה, שעדיין שהחזקתי  על הגב, בצד אחד ובצד
שני שמתי את המצרכים. כשהסתכלתי מסביבי ראיתי שמולי יושבת
בחורה, שנראתה בערך בגילי. היא ישבה ישיבה מזרחית והיא לבשה
חולצה ארוכה שחורה עם קפוצ'ון. היה לה שער ג'ינג'י, לא ג'ינג'י
חזק כתום כזה,  אלא ג'ינג'י עמוק כהה יותר. היא שאלה אותי
משהו. בזמן שעניתי לה הרמתי את ידי בתנועת יד של דיבור
ואצבעותינו נגעו אלו באלו.במקום האינסטינקט של להזיז את היד
מהר  נשארנו נוגעים כמה שנית. היא חייכה אלי וידעתי שאני אוהב
אותה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שמע ישראל
אדוני אלוהינו
אדוני 6.

למה מה? מי
אמר שיש רק 1?

חתול מכה שנית


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/11/02 1:02
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בילי ריי בוב

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה