-"תעזבו אותי, כולכם!!"
רחל צעקה פתאום, ורצה החוצה מהכיתה - שתי צמותיה שעוצבו
בסימטרייה מושלמת ומפחידה על ידי אימה, (מורה למתמטיקה,)
מתנפנפות כמשוגעות, מעלה מטה, מעלה מטה. לחייה אדומות לוהטות
מכעס, אגרופיה הקטנים קמוצים, היא רצה ישר, חתכה את חצר בית
הספר העירוני, קפצה מעל לחומה הגובלת את בית הספר. תמוה-משהו,
הילדה הזאת שרק בכיתה ג' וכבר קופצת מעל חומות בגובה של שני
מטר כמעט (גבוה, כדי שילדים לא יתגנבו להם לחופשי, חלילה וחס)
ומתעופפת לה בריצה מטורפת במורד הרחוב החם והלח הנמצא
איפה-שהוא בחיפה הגדולה. לפחות כך חשבה לה אישה זקנה שבמקרה
עברה שם וראתה את המחזה המוזר. אמנם בשביל ילדי כיתה ג3 של
אותו בית הספר, היה זה מחזה אפילו עוד יותר מוזר, שכן אף אחד
לא דיבר אתה או אליה או עליה באותם רגעים. אף אחד לא הטריד
אותה בכלל, למרות שכך כנראה חשבה. תמוה.
באותו הזמן שכל זה התרחש, במקום אנונימי כלשהו באחת ממדינות
ארצות הברית הגדולה, היה גנב ששדד חנות ליקר. לרוע מזלו, הם
הבחינו שאקדחו הנו אקדח צעצוע בעצם, ולפני שיכל לומר - "אמא,
אבא, במבה," - הם ירו בו עם הרובה שיש להם תמיד מתחת לשולחן
הקופאית. הוא מת במקום, וכיוון שהוא סתם עוד עבריין שניסה
לחיות מפשעים קטנים שכאלה, למשטרה לא הזיז בכלל שהוא נרצח
וכולם האמינו לבעל החנות כשאמר שזוהי הייתה הגנה עצמית. אחר כך
הוא גם קצת שבר את חלון הראווה של חנותו, וקיבל הרבה יותר
פיצויים ממה שהיה אמור. עכשיו, זה מה שנקרא פשע לאור יום למרות
שבארצנו הקטנטונת היה לילה באותן שעות. אבל עזבו פשעים קטנים,
בדיוק באותו הזמן ואחרי חודשים של תכנון פרצו גבר חסון וחזק,
ואישה חטובה ומושכת למוזיאון לאמנות. הם לא גנבו שום דבר,
הטיפשים. הם לא חשבו על זה באותו הרגע. הם כל כך כעסו שנכרת
קטע גדול מיער כדי שמוזיאון מודרני זה יהיה גם בין היער וגם
ליד כביש מהיר כלשהו, איני יודעת איזה, אז בכל אופן הם כעסו
ובאו וחרבנו על כל היצירות, השוות מיליונים. צריך להיות מפגר
בשביל להצליח לחדור לכזה מוזיאון יוקרתי ומוגן, ואז לא לקחת
משם שום דבר. אבל מה שהכי נורא, זה שהאפיפיור ממש כמה שעות
אחרי כל זה חטף התקף לב והם אמרו שזה שברון לב מהעולם החרא
הזה, יש שאמרו שיש לו בעיות רפואיות עם הלב וזה לא קשור לאמונה
וחוסר אמונה וכל אלה ומה אני אומרת? אני אומרת שהוא פשוט צריך
זיון טוב. זה בעצם יכול להיות פתרון, זוהי ההתעמלות הכי טובה
שאפשר. מאמץ את כל השרירים, והנשימה ובכלל - יותר כיף מאירובי,
הא?
והממשלה, הממשלה הזאת שלנו. ממש קקי בלבן, אני חושבת. יום אחד
זה, יום אחד זה, שיחליטו כבר! האמת, שאני לא באמת יודעת על מה
אני מדברת כי אני לא מקשיבה לחדשות ולא קוראת עיתונים אבל אם
אומרים הממשלה קקי בלבן, כמה זה כבר יכול להיות רחוק מהמציאות,
אה?
אה?
למה אתה לא עונה לי?
מלמולים לא ברורים.
אה, זה אני שכחתי, סליחה.
קול של סלוטייפ נקרע מעור. מישהו נושם לרווחה, ואז, קולו של
גבר צעיר:
"תקשיבי, אני רק עליתי להביא לך את הדואר שלך מלמטה, אני חדש
פה. הם אמרו שאת זקנה משוגעת אבל הם לא אמרו כזאת. בבקשה,
בבקשה, אני מתחנן, תשחררי אותי.. אני מבין שאת בודדה, אבל את
לא יכולה ככה לתפוס מישהו מסכן ולקשור אותו ולהכריח אותו
ל..מממממ!!!"
קולות של קטעי סלוטייפ נגזרים עם מספריים, ואז, שוב, מלמולים
לא ברורים.
אני שמחה שאתה גם חושב ככה. ומה שבעצם כן שמעתי מתי שהוא
בטלביזיה איזה יום אחד שהממשלה של איטליה כמו שלנו. אז מה אני
אומר. אני רק מקווה שהם לא מוותרים לדוסים ונותנים לאוטובוסים
לסוע בשבת. אבל הדבר הכי נורא, ממש הכי נורא שאני מכירה, אתה
יודע מה זה?
מלמולים לא ברורים, מיואשים.
וואלה, איך ידעת?