[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








גשם, או יותר נכון זכרון של גשם, הכה על פרצופו של אוליב,
כשצעד ברחובות הנטושים והאפלים של העיר - למען האמת, לא ניתן
לקראה עיר, או עיר של ממש, כיוון שהיתה מצויירת על מפית זולה
של בית קפה כושל ברובעי הכרך - ולכן, כמין פרק חסר בספרו של
איטאלו קלווינו, היתה העיר של אוליב עיר בתוך עיר, ואולי בעצם
העיר החיצונית והעיר הפנימית הן אותה עיר - בכל אופן, כאן
מתחיל סיפורנו: מדובר בחתול, חתול יפה-תואר אשר פגש ביום אחד
באיש דגול או גבוה בעל גיבנת רעועה אותה ניתן היה להעביר מצד
אל צד או רובד - וכמו קווי-מתאר על מפתו של אסטרולוג מטורף,
נכרכו זה בזה גורלותיהם של החתול המדבר ושל האיש בעל הגיבנת
המתחלפת. נכרכו זה בזה, ואז התפצלו, שוב, כשערות-סבתא הנפרמות
מנשיבות רוח הזמן - ויש לציין, כמובן, כי דמו לצמר גפן מתוק
בשיא טווייתו, כיוון שבילויים המועדף היה הסתחררות בסחרחרה
הציבורית בגן הציבורי, תוך כך שהם מקיאים סביב סביב לכל עבר את
כדורי הפלאפל ופירורי הפיתה-עם-סחוג אשר מצאו בדמפסטר הציבורי
בסמיכות ל"האחים פלאפל" - אז אם הכל היה אידילי, ישאל הקורא
הנאמן, ושואל גם אוליב הפוסע בשיפולים, מה השתבש כאן? - הזמן,
כמובן! הזמן! שאם לא הוא אז מי? מי???
- מי? כדור הפלאפל כמובן! לא רק החתול והגיבן הסתחררו על
הקרוסלה, קוראים זה לזה "אדון" ו"חתול" חליפות, אלא גם כדור
הפלאפל שאכל כל אחד מהם הסחרר איתם - וניתז, הושלך לכל עבר עם
אחיו, אחיותיו ובני דודיו מדרגה שלישית, ניתן לומר שהיתה להם
ממש סחרחורת, שלא לדבר על העובדה הבלתי-ניתנת להתעלמות שכוסו
כליל בחומוס, ולא לדבר על התפוקקותם, פשוט לא לדבר: לשתוק,
ולהסתובב עם ורק להקשיב לרחשי-צחוק הילדים המשתובבים בגן - רק
אחרי שגווע ונעלם קול הצחוק של הילדים, נותרו הגיבן והחתול זה
מול זה, מביטים אחד בשני משני צידיו של ארגז חול, ולפניהם
נחשפת, כמו מפית החושפת טפח מצלחת חרסינה, האמת העירומה: זה
חתול רחוב, מלוכלך ופאטתי, וזה גיבן מעוות, חולני וגרוטסקי.
- אך במבט שני, מבט שלישי, רביעי, בכל המבטים הבאים, נוכחו הם
למצוא... אין ביניהם הבדלים.. אין בינינו שוני...אנו אותו אדם,
או שמא נאמר אותה הישות, היצור, הדבר הפלאפלי?! - ורק המפית,
אותה מפית קוסמית המהווה את עולמם, נשארת קבועה. ללמדכם, שצדקו
גדולי הפילוסופים, שהתקיימו בעולם שמחוץ למפית, כשאמרו: כל מה
שקיים, קיים הוא, ומה שלא קיים הרי הוא לא שם - וכמובן אין
לשכוח, כי מה שקיים, אינו, ומה שחסר, מן הסתם ישנו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מצב השירה
הישראלית בכי
רע: ביאליק מת,
אלתרמן מת, וגם
אני לא מרגיש כל
כך טוב


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/11/02 21:54
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דיקי סמבן

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה