אפס חמש אחת......

זה נשמע מעבר לקיר, או אולי מעבר לדלת, לא יכולתי להיות בטוח.
אפס חמש אחת.... שתיים שלוש....

-"מה? אתה מדבר אלי?"
ואז דממה. המשכתי לחרבן שקט, כמה כתובות משעשעות על הקיר
שמימני.
אפס חמש אחת... שתיים שלוש.... שבע שבע אר....
"הלו...??"
זהו, התחרבן לי החרבון. מי לוחש מספרי טלפון? ועוד בשירותים?
אפס חמש....
לשמחתי השירותים היו מצוידים בניאגרה ישנה, מהסוג שמושכים על
ידית כלפי מטה ויוצא זרם שוטף. לא שמעתי כלום, והתרכזתי בנייר
הטואלט שנעלם בסיבובים מהירים. דחסתי את שולי הבוקסר
למכנסיים.

לא היה שם אף אחד. שריקת המים בצינורות האסלה היה הקול היחיד
ששמעתי.
האוטובוס יגיע עוד חמש דקות. המולת האנשים ותשדירי הפרסומות
העסיקו את אוזני, שבחרו להתעלל בי ולנסות לשמוע שוב את הקול
הלוחש, למרות האיסור שהטלתי עליהן.  
איזה עוגה בשני שקל, אולי שלוש, את קלקול הקיבה כבר נקבל בדרך.
הנה האוטובוס, העולם מקבל גוון שחור דרך משקפי השמש.

עליתי, נפנפתי בחוגר, עקפתי אחת שהתעכבה עם העודף. לא סובל את
אנשים האלו ששמים טון ג'ל בשיער ונרדמים על החלון. קמתי, שוב
עקפתי את ההיא עם עודף, התיישבתי שוב. המדפונים הקטנים של חור
המזגן היו רפויים מדי, מסרבים לכוון את זרם הקריר לפני.
אי-אפשר לקבל הכל בחיים.

רחובות חולפים, אנשים הולכים. חנויות מהבהבות לפני העניים, ביד
אני מוציא את הספר מהתיק. אני מנסה להתעמק, הספר באנגלית בשביל
הטעם ובשביל הרושם.
זמן עובר, הבטריה בדיסקמן הולכת להיגמר, אבל כבר הגענו. חם,
כמה שחם בחוץ. הולכים עם הזרם, לכיוון הבניינים.  עוברים
ברחוב, חנויות מימין, חנויות משמאל. דוכן פלאפל,  דוכן
שנוויצים ושניצל... לידם בורגר קינג. גם באמריקה מוכרים שוארמה
עם חריף בלפה?

אפס חמש אחת...

זה לא שממש צעקתי.. פשוט הייתי קצת עצבני. גם אתם תהיו
עצבניים, תאמינו לי.
כמה אנשים מסתכלים עלי. שילכו להזדיין, כן הכל בסדר, יש לכם
איזה מישהו עם חלוק נחמד ולבן? מכירים מישהו? לא עזבו הכל טוב.


אפס חמש אחת, שתיים...
אז רצתי קצת. קצת כושר לא הזיק לאף אחד.
אבל חם, כמה שחם.  
אפס חמש אחת...
אוקי. זה בראש שלי, זה יעבור. מים בחמש וחצי? תגיד האוויר היום
במבצע? הכסא מפלסטיק שחור, חם מהשמש. שישרוף קצת לא אכפת לי.
הזיעה גם ככה תרד, אפילו אם הייתי באנטרטיקה. המים טובים,
מרגיש אותם יורדים בגרון, מקררים אותי, נוזלים למטה לבטן.  

"רצתי בגלל שחשבתי ששכחתי משהו, אבל מסתבר שלא..." התנצלתי
לפני אדם ששאל אותי.
-"סליחה?"
"הריצה, פשוט נזכרתי...." הוא מסתכל אלי מוזר כזה, ממש מנסה
להבין אותי. מה כל כך קשה?
-"איזה ריצה? לא הבנתי"
צמרמורת.
"...שאלת אותי למה רצתי....?"
זהו, שהוא לא.

אפס חמש אחת - הפעם ממש התאמצתי, ולא יודע איך, שלפתי את
הנייד. -שתיים שלוש שבע שבע ארבע תשע.

SMS. מה אני כבר יכול להגיד, שתהיה הודעה כתובה..

אז ככה, קוראים לה תמר, עובדת בקניון, מסיימת בעוד רבע שעה
ומתה להכיר אותי. נו טוב, משוגע אני כבר לא יהיה. תמר עובדת
בסבארו, חמודה, חיוך מבויש.
אני אומר שלום, היא לא מזהה. אני מזדהה בתור הבנאדם מהטלפון,
ואין לה מושג על מה אני מדבר. אבל מה, היא מחייכת. אני מחייך
ואומר שאולי יש טעות, אולי יש עוד תמר. מסתבר שלא, היא התמר
היחידה. כן, היא מסיימת לעבוד בעוד רבע שעה. לא, לא אמרו לה
כלום עלי. אני מתרץ ואומר שבקשתי טובה שיכירו לי אותה ואני
ביישן. היא צוחקת. יצאתי מהבוץ הנפשי שלי.

תמר הזו, מסתבר, ממש נחמדה. שעה על כוס קולה, זה מה שיש
בסבארו. אני דווקא רציתי מים, אבל אם כבר משלמים, אז לפחות על
משהו לא טבעי.
בת 18, לפני גיוס, מודיעין, אוהבת לטייל ולקרוא, שיער שחור,
עיניים כחולות, עור לבן לא שזוף, אף חמוד, נמוכה, ציצים בסדר,
חיוך מושלם. אין חבר.
אני לא כל יום פה, רק לפעמים, אני מסתובב הרבה, למה שלא תתני
מספר טלפון נהיה בקשר.
המספר הוא... לא על תגידי לי אני כבר יודע.

"איך?"
"לא יודע. אני מתכוון לא יודע איך אני יודע אבל אני יודע." מבט
משתומם, נפחד מעט. אני אומר שבררתי אבל חשבתי שיהיה עדיף
לקפוץ, אוהב ספונטניות.
לא כל כך מסתדר לה, אבל עדיין מחייכת. שתחייך, זה מה שחשוב.
נפרדנו, היא תהייה בבית בערב. רשמתי בנייד: 051-237749.






תמר ממש בסדר. היא ואני ביחד כבר שנה, הכל עובד חלק.
אוריאל גם טוב במה שהוא עושה. את המספר שלו רשמתי על פתק
בשירותים ברכבת. הוא סידר לנו את האוטו, היה ממש אסיר תודה
לאחר שדיברתי עם קובי. קובי, ההוא שהתקשרתי אליו אחרי החרבון
בבסיס ההוא בקצה העולם. ממש הציל אותי, וגם את אוריאל הוא
קימבן.

איציק גם אחלה, הוא וחופית ביחד איתי ואם תמר התחלנו את החברה
אחרי שזכיתי בטוטו, מזל שדורה אמרה לי את המספרים. על כולם
עליתי בשלשול ארוך אחרי איזה טוסט בגבינה בולגרית. לא יודע מה
הם שמים בגבינה, אבל חלב זה לא.

אני יודע שנצליח, יאיר הבטיח לי, לא סתם ישבתי על החרבון הזה
איזה חצי שעה. בקיצור כולם שמחים, הכסף זורם.

טוב שיש אוכל מהיר.