אל תצחק,

אל תצחק כשהמילים מתגלגלות על לשוני מבקשות לומר לך את יופי
הדברים,
כסתיו המתרפק על שפתיים כמהות למשב רוח צח.
על תצחק על מילים המרקדות גיל, הנקראות לשרת את ייעודן
במתיקות,
כשם הדבר בלב אוהב הנותר לבדו בביישנותו לדברים.
על תצחק על רצינות דעתי במשחקי מילים מתוחכמים, המשתמעים לשני
פנים,
כדי לגלות את משמעות סוף הדעת המבכה על חירותו.
חירותו,
המבקש לומר לך אין הצחוק הוא, אלא האמת המגלגל בעלילתו,
כנות מבורכת על יופייך, מעוגל בקצותיו כמהה לגעת בשלמות.
אוחז אתה בעצמך, לא מודע לעוצמתך, כאטלס המרכין את העולם על
כתפיו,
בעומס הדברים לא יקרוס, יאחז בעצמו כשאתה בעצמך,
והבעת פניו תפגין את מתינות דעתו, שהם לעולם לא ידעו על הכאב
המפעפע בו.
אל תצחק כשמלותיי מצופות האהבה, יומרו דברים אלה,
תן לעצמך לראות את שאני רואה,
הבט בעניי ותכירי בכנותי.
הבט בענייך ודעי את רזי לבי.