פתחתי את הארון ונכנסתי לתוכו.
כלאתי את עצמי בין ארבעה קירות של שתיקה.
ניסיתי להשאיר פתח קטן כדי שאוכל לצאת מתוכו כשארצה
אבל הדלתות נסגרו בקול.
בתוך הארון היה טיפה צפוף ומאוד חשוך
אבל מהר מאוד התרגלתי לחשיכה ואפילו
הצלחתי לראות את עצמי.
אחרי שחקרתי כל פינה בארון הבנתי שאבדו
לי המון בגדים שחלק אהבתי כל כך, חלק פחות.
פתאום נהייה לי לא נוח והרגשתי מחנק.
האויר בארון כבר נגמר וכשצעקתי אף אחד
לא שמע, עד שהקול כבר נשבר.
אחרי כמה שנים מישהו פתח את הארון
ומצא אותי כמו את שאר הבגדים
תלויה על קולב.