היא תמיד הייתה מבולבלת. אף פעם לא ידעה מימינה ומשמאלה. תמיד
היית צריך לשאול אותה כמה פעמים לאן היא הולכת ותמיד היית מקבל
תשובה אחרת. רק אחרי ששאלת הרבה פעמים היית יכול להצליב את
התשובות הזהות ולהניח שזה המקום שאליו פניה מועדות.
איך שהייתה קמה בבוקר לא הייתה יודעת איזה יום זה. לפעמים
הייתה מכוונת את השעון לשבע בבוקר ביום שבת. קמה במרץ, מתארגנת
ללכת לבית ספר...
גם כשהייתה מתלבשת תמיד זה הייה בבלבול. הייתה לובשת גרביים על
גרביים, מכנס קצר ועליו מכנס ארוך כי אף פעם לא זכרה מה המזג
אוויר בחוץ. חולצה קצרה ועליה מעיל, אפילו באמצע הקיץ.
וכשיצאה בבוקר לבית ספר אף פעם לא ידענו אם היא באמת תגיע.
תמיד הייתה יורדת בתחנה הלא נכונה, או שעולה על האוטובוס הלא
נכון. גם כשהיית לוקח אותה עד לפתח הבית ספר לא היית יכול
להיות בטוח שהיא בסוף תגיע לכיתה שלה. תמיד הייתה מאחרת
לשיעורים, תמיד הביאה את המחברות של המקצועות שהיו אתמול.
והיא אף פעם לא יודעת להחליט. תשאל אותה שאלה, תן לה כמה
אפשרויות שצריך לבחור ביניהן והבחורה בהיסטריה, נכנסת לפרנויות
ולסיבוכים.
היא תנסה להגיע לפתרון בצורה הגיונית, אבל המוח שלה יספק לה כל
כך הרבה פתרונות הגיוניים שסותרים אחד את השני, רק כדי שהיא לא
תצטרך לעשות שום צעד משמעותי בחיים שלה.
הלחם שלה זאת ההתלבטות והמים זה חוסר הוודאות.

אז מה אתה מתפלא שהיא לא בטוחה אם זה זה או לא זה אתך? זאת
היא. תקבל אותה כמו שהיא ואל תנסה לשנות אותה. היא אף פעם לא
תדע ותמיד תאחז בבלבול כדי לא לקחת אחריות וכדי שאתה לא תיקח
אותה ברצינות. זה המשחק ואתה חייב להשתתף בו לפי הכללים שלה אם
אתה רוצה להמשיך ולהיות אתה.
תמיד תדע שהיא אוהבת אותך ורוצה אותך ושאתה בשבילה כמו קרש
הצלה בתוך כל ים הבלבול שהיא שוחה בו ושוחה בו לא רע, האמת.
היא אוהבת להתבלבל, אוהבת את הקסם שאופף את המילה בלבול. כל
פעם שתשאל אותה איך היא מרגישה, תמיד תגלגל עיניים לתקרה תעביר
יד בשער באיטיות, תניד את ראשה בעצבות ותגיד "אני לא יודעת,
אני מרגישה מבולבלת". תמיד תגיד את אותו המשפט. היא מתה על
המשפט הזה. ואם תמשיך ותשחק אתה את המשחק שלה ותשאל אותה למה
היא מבולבלת, היא תתחיל לזרוק עליך מיליון נושאים, אנשים,
רגשות, פחדים וכל זווית ראיה אפשרית שיש לכל מצב בחיים שלה רק
כדי שתתבלבל ביחד אתה ולא תוכל לראות את המצב שהיא נמצאת בו
בבהירות.

אבל אם תכיר אותה באמת מבפנים תבין שהכל רק משחק. הכל הצגה.
אין אדם יותר צלול, רהוט ובטוח ממנה. היא יודעת בפנים מה היא
רוצה ואיך להשיג את זה. היא יודעת מה היא שווה, מה אתה שווה,
מה האינטרסים שלה בכל דבר בחיים. היא יודעת, תאמין לי.
אם תתפוס אתה פעם שיחה עמוקה תכיר את הצד השני שלה. קרה כמו
קרח, רואה הכל, ושומעת הכל. לא תוכל לעבוד עליה או לסובב אותה.
היא תמיד תנחת על שתי הרגליים הקטנות שלה ותמשיך ללכת.
אז תהנה. תשחק אתה, תאהב אותה, תפנק אותה, תדאג לה. זה מה שהיא
רוצה. להרגיש נאהבת על ידך.  לא על ידי מישהו אחר.
היא המתנה הכי גדולה בשבילך.
אבל אתה יודע את זה, לא?