היא רצתה שכשהיא נכנסת למכונית אז הוא יפתח לה את הדלת. ושבכלל
שכשהם נכנסים לאיזה מקום עם דלת, היא רצתה שהוא ייתן לה להיכנס
ראשונה, וגם שיגע בה בעדינות במותן מאחורה.
היא רצתה שפעם בשבוע הוא יזמין אותה למסעדה, וכשהם באים לשבת
ימשוך לה את הכיסא ותמיד ימזוג לה עוד לכוס כשייגמר לה. וכשהם
יגמרו לאכול ידאג לה שהיא לא נשארה רעבה ויזמין לה גם קינוח.
ותמיד שהוא ישלם על הכל ואף פעם לא ייתן לה להוציא כסף מאצלה.
וכשהיא תנסה כאילו להשתתף איתו בתשלום, רצתה שיכעס עליה קצת
ויגיד לה "בשום פנים ואופן, תחזירי את זה מיד לכיס שלך...".
היא רצתה גם שהוא תמיד יהיה מגולח חלק ושיהיה לו תמיד ריח של
בושם טוב מכל הגוף.
היא רצתה שהוא יתלבש יפה תמיד כשהם יוצאים, רצתה שיתלבש מכובד.
גברי. לא משהו מסובך, אפילו רק ג'ינס, נעלי ספורט וחולצה פשוטה
שככה מונחת לו בקלילות על הגוף.
היא רצתה שכשהם הולכים ברחוב, עם יד ימין הוא ויחבק אותה
בפיזור, וביד שמאל הוא יעשן סיגריה. אבל לא סתם. מלבורו.
ורצתה שתמיד יחמיא לה על איך שהיא נראית, ויחשוק בה ויגיד לה
כל הזמן "כפרה", "נשמה", "ממי", "בייבי", ועוד כל מיני כאלה
כינויים שאומרים גברים לנשים שלהם.
היא רצתה גם שלפעמים יביא לה מתנות. לא מתנות גדולות. קטנות.
כמו איזה חולצה, או איזה תכשיט, או איזה שמלה סקסית. וגם
שלפעמים יפתיע אותה ויקח אותה לאיזה בית מלון, או לאיזה חוף
מבודד שישי שבת.
היא רצתה גם שיהיה לו אוטו. אבל לא סתם. משהו גדול. אדום.
והיא רצתה גם שתהיה לו עבודה מכובדת. עורך דין או איש עסקים או
משהו שתמיד תהיה לו מזוודה שחורה כזאת ביד, ושיהיו לו בגדים
מכובדים וחליפות יפות.
ושבמיטה תמיד יהיה מעליה, שיחמיא לה כל הזמן וילטף אותה ושיעשה
הכל כדי שהיא תגמור. אפילו לרדת לה שעתיים בלי להתלונן על
הריח.

גבר כזה היא תוכל להביא הביתה להורים וגם להכיר אותו לחברות
שלה. גבר כזה ייתן לה להרגיש אישה באמת. עם גבר כזה היא תהיה
מאושרת. החיים שלה יראו אחרת. היא תהיה אחרת. יהיה לה הרבה
ביטחון עצמי שהיא אפילו תוכל לתת קצת לחברות שלה אם הן
יצטרכו.
וזה קרוב, היא מרגישה שזה כבר הולך לקרות.
עוד כמה דקות.
מקסימום שעות.
עד שהיא תוכל סוף סוף להתחיל לחיות.