הדג:

חברו הטוב ביותר של היהודי
איננו כלב, כפי שחושבים התמימים,
וגם לא עגל הזהב, בניגוד לדעת הרשעים.
חברו הטוב ביותר של היהודי הוא הדג.

המקהלה:

דג ממולא-דג מטוגן-דג מלוח.
בגב האומה נעוצה סכין גילוח.
דג צעיר-דג רזה-דג אכול.
אחרי הדגים - המבול.

היהודי:

היחסים בין היהודי לדג
הם יחסי אהבה-שנאה-סימביוזה.
היהודי, למשל, פוחד מהמים, במיוחד מהים.
הדג, להיפך, יכול לחיות
רק בסביבה מימית. אך חשובה יותר העובדה
שהדג, ככל הנראה, אינו פוחד לעולם.
גם לא מהיבשה. במיוחד לא מהמוות.

המקהלה:

מים מלוחים-מים מתוקים-דג שמח.
היהודי לוקח דג ובורח.
דג צומח-דג חי-דג דומם-
דג משתין מהשיר הקודם.

הדג:

היהודי מגדל את ילדיו באהבה ובפחד,
מגדל אותם יהודים ואינו מרשה להם לרוץ אל המים.
הדג חי כמו שכיר חרב המפזר את זרעו
בכל הערים הכבושות שנקראות פומבדיתא, נינוה,
ובסופו ל דבר - קונסטנטינופול.
הדג איננו מכיר את בניו,
בנותיו. היהודי נודד ורועד,
הדג נודד ורוקד.

המקהלה:

שובר את הזרת-גוזר את הזרג.
רק דגים מתים שוחים עם הזרם:
מושט-אמנון-שפמנון-זאב ים.
דג עם חזרת, יהודי מאוים.

היהודי:

וכשאלוהים נתן ליהודי את הדג
לקמע, ושני דגים - לארוחת-בית-תמחוי
מאולתרת לציבור נתמכי הסעד,
וקילו דגים - להשלכה חזרה לכנרת,
וכשאלוהים נתן ליהודי דייגים
להפצה של דת חדשה,
אז היהודי לקח את הדג והלך
למקום אחר, וסימן את דרכו בצלבים -
רמיזות מופשטות לדג אכול עד העצם.
היהודי והדג, לבדם מול הים, מהולים בחמצן.

המקהלה:

דג שמן-דג רזה-דג ברשת.
יהודי מבועת נלחם ברשע.
יהודי צועק לענן הזוהר:
שלום ותודה על הדגים, חבר.

(בשקט)

יהודי מתהפך על סדין:
נסיכה-קרפיון-סרדין-