מטרה ערירית, של עולל הגוף,
יונק מפטמות עין מדממת.
מבכה על אובדן השנים, שחסכו ממנו אוויר.
לו יכל לדעת את התגלמות הרשע בעצמותיו,
היה נודד אל עולמו, אל תוך תרדמה של שנות קיומו.
כשפרכוס נפשו ימצא את שקט דורותיו באווילות אחרים,
יחדור הוא אל תוך פולמוס דעתם.
כשימצא קדירה שתתאים לגודל רקיחתו,
כקיבעון העלים לשורשיהם, יקטוף וימהלם.
הקדחתנות בלבו, כה מוכרת, מבעבעת זמן,
מביאה אותו לשפיכה מוקדמת.
שנוס היטב במרקמי השקיקה, מאבד דעתו,
בטירוף כושל של עולל אבוד.
מגשש באצבעותיו למצוא את פטמתה המדממת,
נוזל סמיך מעביר לשונו על ראשו, משיל גושי ריר,
שלא יוכל לשכוח את גוויות אחיו הדוממים.
כה חשוך במעברות נפשה,
עיוור מעצמת הכאב של אחיו, שלא נותר לו מלבד לוותר,
לשקוע אל מעמקי הבור שחפר לעצמו בבטנה.
אם נדמה שלא ימצא, ודאי שכך היה,
שכך יהיה באמונה צולעת של עיניו השחורות מצימאון.
לו יכול היה לבקש בשקיקה נחילי פרפרים מתים מחום הקיץ,
מטרה הייתה בעיניו, מצטיירת היא כשיטפון חלודת הברזל,
מבריק בהסתר, שלא יראו את רזי מבקשותיו.
מטרה ערירית, של עולל הגוף,
מבקש מחילה מפטמות אמו שלא מצא.