בלו ויקסן / סיפור אהבה |
חלונות מנצנצים
סביב פנייך
מסתלסלים
תלתלי עשן ופיח
מאפירים
אצבעותייך
ארוכות
מגרדות את השחקים
ופורטות על העננים
עטופה בבגדי מתכת
וזכוכית
כסופים
אך בסתר
הרחק מעיניים
מציצות
מתהדרת במלמלות
ועיטורי אבנים ישנות
מכוניות חורצות
קמטים בפנייך
תילייך כבר מזמן
שוטחו בדחפורים
ובאביב צומחים בך
שדות של בניינים
אך את היית
ואת עדיין
ותמיד תהיי
תל-אביב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|