בסניף הבנק ברחוב בן יהודה בת"א חיה את חייה הפקידה בטי היפה.
היופי של בטי היה מיוחד במינו. היא לא הייתה נמוכה. שערה השחור
גלש עד לאמצע גבה, גזרתה הייתה מחוטבת חוטמה היה קטן וסולד,
מעל לשפתיים מחייכות, וממעל ניבטו בכולם עיניים כחולות ויפות.

בטי עבדה במחלקת ההשקעות בסניף וסגנון דיבורה היה רך ונעים.
לכל אחד מהלקוחות היא פינתה זמן ויצרה את הרושם כאילו הוא
הלקוח הנבחר שלה.
עד מהרה התלקטו סביבה מספר לקוחות קשישים ששמחו על הצעירה היפה
הנותנת להם תשומת לב כה רבה. כאשר בטי לא הייתה בסניף, היה
הקשיש התורן שואל בדאגה מתי תשוב ועוזב את הסניף על מנת לחזור
ביום המתאים. שבחים רבים העתירו הלקוחות על בטי לפני כל מי
שהיה מוכן לשמוע.
עד מהרה התברר כי בטי מטפלת בענייניהם של הלקוחות גם מחוץ
לענייני הבנק. תחילה היו אלה פניות לביטוח הלאומי ולבנקים
אחרים ובהמשך גם תיווכה בין הלקוחות לבין קרובי משפחתם שארע
קצר תקשורת ביניהם.

בטי לא הייתה נשואה, אך בסניף היה ידוע כי היא חברתו של בעל
גלריה לאומנות. הם היו זוג מושלם. תכופות בא בן זוגה לקחתה
מהסניף. מי שראה את המבטים ששלחה אליו ידע להגדיר כי בטי
מאוהבת בו.

אבל היו גם מבטים אחרים שהורעפו עליה על ידי איצ'ה, האלמן
הגבוה מהרחוב ממול. איצ'ה היה אדם קודר. קמטי אכזבה עיטרו את
זוויות פיו והמשפטים המעטים אותם הוציא מפיו היו מאד ציניים
ופסימיים. לאחר שהכיר את בטי בסניף והסכים לשטוח בפניה את
בקשותיו המיניאטוריות הלך איצ'ה והפשיר. לאנשי הסניף התברר כי
ללקוח הקודר והאמיד יש גם חיוך. לאחר מספר חודשים של הכרות
במסגרת הסניף הביא תמונות של בני משפחתו ל"הראות לבטי".

מלבד קרובים בארצות ניכר, לא הייתה נפש חיה קרובה לאיצ'ה. בטי
נתנה לו עניין חדש בחיים. היא פלשה עמוק מעבר לתחום הבנקאי
האפור. היא הכינה לו תמיד כוס תה, עשתה עבורו טלפונים, ואנשים
בסניף סיפרו כי ראו את שניהם בחנות בגדים. איצ'ה מדד מעיל יפה
ובטי עודדה אותו בחיוך רחב.

איצ'ה אהב את בטי, אהבה טהורה ויפה של סב ל"נכדתו". היא הייתה
האדם היחיד שהקדיש לו זמן ותשומת לב. כשנפטר, לאחר מחלה קצרה.
לקחה בטי יום חופש וטיפלה בסידורי הלוויה. לא היה איש שיעשה
זאת פרט לה ולשכנים של האלמן המנוח.  
כעבור חודש, ביום שלישי בבוקר, התעוררה מהומה קטנה בסניף. מנהל
הסניף קרא לבטי לסור אל קובת הזכוכית שלו. הדלת נסגרה אחריה
וניכר היה שהמנהל אינו מרוצה. בטי יצאה נרגשת וחיוורת, ניגשה
למקום מושבה ארזה את חפציה ועזבה את הסניף באמצע יום העבודה.
מעולם לא עשתה זאת. היא לא שבה יותר לעבוד.
בדיעבד, התברר כי האלמן אסיר התודה הוריש את כל רכושו, בבנק
ומחוצה לו, לבן האדם היחיד שהקדיש לו תשומת לב בשלוש השנים
האחרונות. לבטי.
מנהל הסניף דרש מבטי לוותר על הזכות שהוקנתה לה בצוואה או
לעזוב
את העבודה. בטי עזבה. יחד עמה עזב הרבה אור את מחלקת
ההשקעות.