|
יושב על כסא בקצה השולחן
משמניו גולשים משולי המכנס.
החגורה.
לוחצת.
משרבב את שפתיו לעבר הספל
הריחני מקפה
זיעה של טיפות
מטפטפות על המפה הירוקה.
משקפיו נלחצים לעבר פניו
הלא מגולחים
נשימותיו כבדות
ידיו העבות והקטנות
מדפדפות בין דפי העיתון
ומשאירות סימן טביעה לחה.
אני יושבת ומסתכלת בו.
באהבה. |
|
|
אנשים פנו אלי
וטענו שיש
חוסר התאמה
כרונולוגי
בפרטים
הביוגרפיים
שפרסמתי.
האמת היא שאין
לי ביוגרפיה,
אני לא קיים,
אני זה בכלל
מישהו אחר
שמאוד מאוד
משעמם לו.
יעקב פופק
מתוודה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.