חיים אמיתיים
 את הביקור של השר, לא ישכח קהל היושבים בקפה-של-מוני.
ואולי לא היה זה שר? אולי מנכ"ל של משהו? אולי שגריר, או סתם
איזה מיליונר?
זה קרה ביום שישי, מוקדם בבוקר, אולי ברבע לשבע. איש לא זוכר
בדיוק. למעשה, לכל אחד מהנוכחים יש גרסה אחרת על העניין.
האירוע עורר התרגשות  כה רבה, עד כי לא ניתן לשחזר אותו
לפרטיו: מכונית מפוארת חלפה לאיטה ברחוב. יש אומרים שהייתה זו
וולבו, מסוג 744. אחרים מצהירים בשבועה שהייתה זו שברולט.
ומישהו מתעקש שזו הייתה קאדילק.
המכונית הייתה בצבע כסף, אך יש המוכנים להישבע כי הייתה זו
מכונית תכולה. ברדה טוען שהייתה לבנה, ואילו פרג'ון נשבע באימו
כי הצבע היה קרם, מהסוג הנקרא: "אוף-וויט". בדבר אחד אין
מחלוקת: החלונות היו אטומים! אם כי חביב אומר שהיו אלה חלונות
כהים, ואילו מוני עצמו מתעקש שהיו שם ווילונות. "אמנם כהים,
אבל ווילונות! בטוח!".
לדעת וויקטור, היו למכונית שלוש אנטנות: אחת לרדיו, אחת
למוטורולה, השלישית לפלאפון והרביעית, ככל הנראה,. עאדל,
המלצר, שהתערב בוויכוחים לעתים רחוקות, סבור שלמכונית היו ארבע
אנטנות, אבל לא יכול היה לנמק את השימוש ברביעית, "אולי לטלפון
לוויינים".  יש מחלוקת גם לגבי מספר הרישוי של המכונית, כלומר,
לא ברור בן כמה ספרות היה המיספר.
המכונית, ששוטטה באיטיות ברחוב, עצרה ליד שפת המדרכה, מול
בית-הקפה. הנהג ירד, מקפיד לסגור את הדלת בעדינות. הקהל הקולני
השתתק. הנהג היה לבוש בחליפה ועניבה. יש אומרים שהיה חבוש כובע
מצחייה. מוני אומר ש: "מה פתאום? בכלל לא היה לו כובע!".
הנהג פסע בין השולחנות לכיוון הדלפק, מותיר אחריו ריח
אפטר-שייב יקר.
הוא פנה אל עאדל ושאל: "אפשר לקבל סיגריות 'מלבורו'?" (מוני
טוען בעקשנות שהוא ביקש סיגריות 'קנט').
לא ברור עד היום האם הנהג הרכיב משקפי-שמש מסוג 'ריי-בן' או
'אמריקן-אופטיקאל'. וויקטור טוען, שהיו אלה משקפי 'קראטייה'.
ועם וויקטור, כידוע, אף אחד לא מתווכח. יחד עם הסיגריות ביקש
הנהג סיגרים הולנדיים, אך סחורה כזו אינה מצויה אצל מוני.
בשבועות הבאים ניסה עורך-הדין בטיטו, מעמודי התווך של החבורה,
לברר אצל עאדל את סוג הסיגרים ההולנדיים, עם השם היקר, אך ללא
הצלחה. עאדל לא הצליח לשחזר בזיכרונו את השם המסובך. מוני,
בהברקת פתאום, נזכר, כעבור ימים בשם והזדרז לרשום אותו על פתק,
אותו הטמין בכיסו, לדורות הבאים, כדי לספר בבוא הימים את
הסיפור לפרטיו. מאוחר יותר סיפר מוני כי בדק אצל גואטה
סיטונאי-הטבק, את מחירם של הסיגרים המיוחדים.
"וצ'מעו מה הוא אמר. הוא אמר שזה לא סחורה בשבילנו. זה סחורה
אולי בשביל דיפלומטים, או כאלה!". וכששמעו כולם את המחיר נשארו
פעורי פה. והדבר העלה עוד יותר את ערכו של אותו נוסע מסתורי.
השמועה על הביקור של האישיות החשובה עשתה לה כנפיים, ועד
לספקים הגיעה. המוביל של פחיות-המשקה היה מגיע מדי בוקר ופותח
בשאלה: "נו? השר ביקר אצלכם היום?"
והשפעת הביקור לא נמוגה: עורך הדין בטיטו החל לעשן סיגרים,
והאחים תמם הוסיפו אנטנה למכוניתם. במכונית של וויקטור הותקנו
ווילונות כהים. והיו בקהל של מוני אנשים שהחלו להדיף ריחות
אפטר-שייב יקרים. מוני עצמו היה סוקר כל בוקר את הרחוב, בתקווה
לראות את המכונית המפוארת מחליקה ליד המדרכה.
והניחושים על אותה דמות מסתורית המשייטת לה במכונית
הלבנה/כסופה/קרם, עוררו רגשות רדומים. מין תשוקה אל מסיבות
קוקטייל, משקאות יקרים, לבוש מהודר ותחושה של העולם הגדול,
"...ממש כמו בטלוויזיה!", כפי שפרג'ון אומר, "...חיים
אמיתיים!".


 זאב שחף