אם גרמתי, גבירתי, לדברים
רבים, מורכבים ולא שלמים שמעל לכל הרעו
לעינייך (שבירות יותר משחלום עמוק הנו שביר)
לשירים חטובים פחות משירו הצח ביותר של גופך
אם ברוחי - כשלתי בלכידת
המבט המתבייש מדי - אם דרך ניגוניי נמלטת לה
המוזרות המיומנת עד מאוד של חיוכך
שתיקתו האמיתית העתיקה של שיערך

שתבל תאמר אז "ניגונו הנבון ביותר
לא גזל מן המוות דבר"-
                                        לבד את תבראי
(כה מלאת חיים) את בושתי:
גברתי, שדרך שפתותייך עזות ועדינות
כפות רגלי אפריל מתוק ומגושם הגיחו

אל תוך אחו מרופט של נשמתי


הטקסט המקורי:

If I have made, my lady, intricate

If I have made, my lady, intricate
imperfect various things chiefly which wrong
your eyes (frailer than most deep dreams are frail)
songs less firm than your body's whitest song
upon my mind - if I have failed to snare
the glance too shy - if through my singing slips
the very skilful strangeness of your smile
the keen primeval silence of your hair

- let the world say "his most wise music stole
nothing from death" -
   you will only create
(who are so perfectly alive) my shame:
lady through whose profound and fragile lips
the sweet small clumsy feet of April came

into the ragged meadow of my soul.