פצע בגרות אחד/נס קפה


"...תעצרו את הרכבת אני צריך לרדת!!!",צעק ניר לעבר מאבטחי
הרכבת,"מה קרה?" שאל אחד מהם,
"אני מבקש שתעצרו את הרכבת אני מוכרח לרדת",
"זה בלתי אפשרי כרגע אתה יודע כבר נכון,ילד!?"
"ילד" הקפיא ניר לרגע את מחשבתו זה לא יתכן שגם ברכבת עלובת
מראה אני אראה ואחשב כילד,
הרי לא מזמן סיימתי כיתה יא',התחלתי בגרויות אמנם רק באזרחות
אבל בכל זאת אני מספיק בוגר כדי שיפסיקו להתייחס אלי כאל ילד.
"חייבת להיות איזו,שהיא אפשרות ,אני בטוח שתעזרו לי אני מוכרח
לחזור לחיפה"
המאבטח הרים את גבותיו לאור בקשתו המוזרה של ניר,ואמר: "אנחנו
מתקרבים לעתלית שם תוכל לרדת".
באין אונים החל ניר צועד לעבר טלפון הרכבת
"המנוי שאליו חייגתם אינו זמין כעת, אנא נסו מאוחר יותר"
קיבל ניר את הודעתו של האיש האלקטרוני שמעבר לקו
אולי ישנה אפשרות אחרת שאוכל ליצור עמה קשר,חשב
מותש כולו התיישב ניר על רצפת הרכבת והחל מוריד את דמעותיו
כל כולו היה שקוע בתוך הרהורי היום הזה,בפעם האחרונה שביקר
באזור זכר שהיה נרגש
בזמן שנסע את כל הדרך צפונה.הרכבת נראתה לו יפה למדי,המאבטחים
היו חביבים,והנוף-אוי כמה שהנוף היה פסטורלי וירוק יותר,שום
דבר לא יכל לקנות ממנו את הרגשת ליבו באותו רגע,וכל קילומטר
צפונה עלה המחיר.
וכשהגיע, כיסו פיח ורעש את החלל הקר אך כל זה כבר לא עניין
אותו,למעשה שום דבר לא עניין אותו,
הניסיון להתעניינות אחרת הגיע ממוכרת בחנות הפרחים ששאלה אותו
לכבוד מי?
"לבנאדם מאד מיוחד" השיב ניר
"לפי ההתרגשות בעיניך אתה או יותר נכון היא צריכה את הורדים
הכי האהובים עליי"
למרות התרגשותו לא הצליח למנוע את מבטו למוכרת הכל כך יפה
"הזר הזה ניראה לך?" שאלה המוכרת
"בהחלט"
הקונה הפקיד בידיה העדינות של המוכרת את הכסף ,ועזב בחיוך
לדרכו.
בקרבת קבצנים מוזנחים וחנויות מכל טוב הסתובב ניר כאשר נעצר
הרגיש בגבו
את נקישות אצבעותיו של חייל שביקש ממנו את מלאכת ההדלקה של
הסיגריה
"בטח"
ריחם של הגפרורים העלו את רמת הנוזלים בפיו של ניר עד אשר
הדליק גם הוא אחת משלו
בתחילת הרציפים ישב כשהוא מקבל את הנוכחים בסליחה ,מה השעה?
"12:10" השיב אחד מהם.
עוד עשרים דקות אעשה המאושר באדם,חשב.
בין הנוכחים שישבו לידו קלטו עיניו של ניר זוג בערך בגילם שלו
ושל יעל שהחלו מתחבקים.
צלצול הטלפון קטע את התעניינותו בזוג הנחמד .
יכול להיות שזאת היא,חשב בזמן שקיבל את השיחה
מעבר לקו נשמע קולה הרך והנעים של יעל אשר הודיע שהיא כבר
מגיעה.
לאחר שקיבל את הודעתה של יעל החל ליבו לפעום במהירות שלא מותרת
בחוק והדבר היחיד שיכול
להרגיע את הקצב במעט זה אותו חומר שהיה נגיש לניר במשך 15
פעמים במשך היום הלא ארוך שעבר.
לקראת סופה של הסיגריה נשאו עיניו של ניר אל הקצה השני של אזור
הרציפים ושם ראה את יעל שהתקרבה יותר ויותר אליו.
בחיבוק עז פגשו אחד את השני,"חיכית הרבה זמן פה"? שאלה
"קצת,אבל זה כבר לא חשוב" אמר לאחר שהרעיף בה את שפתיו
"מה שלומך"? שאל ניר
"אני חייבת להודות שעכשיו כבר יותר טוב,אני נורא שמחה שאתה
לידי,אתה רעב?"