בלומה -פייגה הייתה בתולה חסודה, עבדה בימים כעוזרת גננת בגן
הילדות של "בית יעקב" . רגליה מכוסות גרביים שחורות, שמלתה
ארוכה עד הרצפה, חולצתה מתנופפת מעל רחבה וגדולה שלא יבחינו חס
וחלילה בחמוקי גופה. לא קשרה אפילו חגורה למתניה שלא יהיה חשד
קל שבקלים שאינה ראויה לשידוך הגון. שער הארוך והשחור היה אסוף
בצמה עבה על עורפה, ולעיתים אף מורם אל קודקודה במשיכה אחת.
בלומה פייגה מיהרה אל בית דודתה להביא אליה את סידור "צאנה
וראנה" ששכחה כנראה מבלי שים לב על דלפקו של הקצב. והיות והקצב
היה אביה של בלומה, הריץ אותה לעת ערב שלא תהיה דודתה חסרה את
הסידור חלילה וחס.

בלומה מהירה הייתה, ורגליה ארוכות , החישה צעדיה , מהירה אל
בית דודתה. ידעה כי דודתה האהובה ,מחכה לה .בעלה ,כמו תמיד
נשאר בישיבה יחד עם שאר הבחורים ללמוד משניות עד אחרי חצות.
אומרים כי עתיד גדול נכון לו כתלמיד חכמים, ועם הייחוס שלו
יוכל אף להיות ראש ישיבה פעם.

עלתה בלומה-פייגה במדרגות הישנות המריחות משתן של חתולים ועובש
של שנים, דפקה על דלתה של דודתה היקרה.
לא שמה לב בלומה פייגה כי לא לבדה הייתה, וכי חבורה שלמה של
פוחזים מתנהלת חרש אחריה.

יעקב -חיים, שלמה הגדול ואברהם הצדיק  היו נערי ישיבה. כלומר
זה לא ממש מדויק להגיד  שהיו נערי ישיבה כי מזמן נשרו
מהלימודים היו מסתובבים בטלים ברחובותיה של "שערי
חסד",חולצותיהם וציציותיהם משתרבבות משולי מכנסיהם.
נטו הבריות לראותם כ"לא יוצלח" שלא יוכלו הוריהם לשדכם לבתולה
חסודה ונאה, אלא רק לגיורת או מכוערת רחמנא ליצלן ,שיהיו
מוכנות להינשא לכל עובר אורח פוחז ולא לתלמיד חכם שדווקא ובלבד
שיזכו לקיים מצוות פרו ורבו.

היה זה בערבו של יום, עת יצחק-מרדכי, שרינונים אמרו כי הוא
משחית דרכו וזרעו בטל, בועל בתולות ומפתה יתומות, הצטרף אל
החברותא הפוחזת .לילות החורף משעממים היו בירושלים שעה שהרוחות
החלו לנשוב ,והיהודים ממהרים לבתיהם להסגר.

הגה יצחק-מרדכי רעיון , פנה אל רעיו החדשים , והציע כי יהפכו
הם למשמרות הצניעות של "שערי חסד" וכאשר אכן יעלו בחכתם יהודי
ששרך, או אישה שכדאי לטעום את מטעמיה, ירבו את מכותיהם עד אשר
ינוס האיש על נפשו והאישה תישאר לחסדיהם.
החברים סמכו ידיהם על יצחק-מרדכי, ידעו כי בוגר הוא מהם ובעל
ניסיון בחיים וגם עם זונות היה כבר בעיר זרה.

הלכו הארבעה חרש מאחורי בלומה פייגה ,נערה המסתובבת בלילות
ירושלים, גם אם חשיקה סידור תפילה בידה, וודאי שכוונותיה אינן
טהורות ונשמתה לא זכה. בוודאי תוביל אותם אל מעשה זימה ויוכלו
הם להכות את האיש וליהנות מהאישה.

בלומה פייגה דפקה על הדלת ומייד נכנסה. כמו תמיד הייתה הדלת
פתוחה עבורה.חיבקה אותה דודתה, הרגישה בלומה פייגה את שדיה
המלאים של דודתה נלחצים אל חזה הצעיר והבתולי. הרגישה את החום
הנובע מדודתה, חומו של הגוף ותנור המטבח גם יחד.

עמדו סמוקות זו מול זו.עד שהציעה הדודה ,שהייתה בוגרת יותר
ונשואה, אם כי ילדים לא היו לה והרינונים אמרו כי עדיין בתולה
היא.
הציעה הדודה כי תוריד בלומה -פייגה את המעיל הקל שלבשה, תעמוד
מול התנור , תתחמם קצת, אולי תשתה כוס של תה עם קוביית סוכר,
ואז תוכל ללכת לדרכה.

הסכימה בלומה להצעת דודתה, הורידה המעיל, חלצה ערדליה, פשטה
רגליה הארוכות לפנים,הציעה דודתה ,כי תסיר את גרבי הצמר הקרות
והמגרדות, ובלומה פייגה שמחה לעצה. לאחר שהורידה את גרביה ,חשה
ערומה כמעט. לקחה הדודה את כפות רגליה חיממה אותן בידיה, והחלה
לנשק כל אצבע בנפרד. הכניסה בוהן תחילה אל פיה , חיממה ונשפה,
ואז בליקוקים קטנטנים ערסלה את לשונה.ומכפות הרגלים עברה אל
הקרסול, מביעה התפעלות מדקות רלגיה של בלומה-פייגה ומפלומת
השיער הבהיר שעליהן. ליטפה את רגליה של בלומה -פייגה, נוגעת לא
נוגעת בחצאיתה. מרימה אותה לשבריר של שנייה וכאילו נרתעת מהדבר
האסור וחוזרת בה.

ובלומה פייגה, סמוקה כולה, נרגשת מהמגע של דודתה האהובה,נהנית
מחומו של הבית ומחומה של הדודה שהייתה משלחת ידיה בכל אבריה של
בלומה פייגה ,עד שהציעה שתתפשט ויכנסו מתחת לשמיכת הפוך שהביאה
כנדוניה להתחמם מעט.

לא שהיה קר בבית הדודה,אבל בלומה פייגה נערה מחונכת, מסכימה עם
מבוגרים ממנה. פשטה את חצאיתה תחילה, נותרה בתחתוני הכותנה
המהוהים ,רק שיערות ערוותה בצבצו בצדדיהם. את כפתורי חולצתה
עזרה לה הדודה לפתוח שכן רעדו קצת ידיה ואולי לא מקור.

הדודה אמרה כי תוריד את החזיה, ובלומה-פייגה אמרה כי היא
מתביישת נורא, והדודה בשלה, כי אין מה להתבייש , וכי כל מה
שהדודה תראה, יראה גם בעתיד בעלה של בלומה פייגה , וכי היא כבר
בתולה בשלה לנישואין וצריכה להכיר את החיים. והדודה הבטיחה כי
רק תראה לבלומה את החיים. ובלומה-פייגה בחורה טובה, מסכימה
לדברי מבוגרים ממנה ובוודאי שלא תתווכח עם דודתה האהובה. הדודה
אומרת, הנה גם אני אתפשט ואשאר בתחתוניי שלא תחושי בושה כלל.
כמו שאמרה עשתה, רק שכבדה הייתה מבלומה הדקיקה, ושדיה כבדים
וכאילו קורעים את חזייתה שהשאירה סימנים בגופה.

שכבו שתיהן על הקסת מתחת לשמיכת הפוך שהביאה הדודה כנדוניה
לנישואיה. הדודה נושפת על אוזניה של בלומה, מלקקת אותם
בעיגולים קטנים. יורדת אל צווארה, ולשונה מטיילת עליו כאילו
היה גופה של בלומה טיול של שבת אחרי הצהרים .בודקת הדודה כל
פינה נסתרת , ידיה עוברות על גופה של בלומה פייגה, לשות את
בשרה כמו הייתה בצק של עוגה לפני התפחה בשמרים, ובלומה -פייגה
מרגישה חמימות ורטיבות פושטת בגופה.

היו שתיהן עסוקות זו בזו, לא שמעו את הדלת נפתחת ואת חבורת
הפוחזים ניצבת במסדרון הבית מול הדלת הסגורה. "אוי ווי זמייר"
אומר אברהם הצדיק,"עכשיו נראה את התלמיד חכם ואת גיסתו הצעירה
ורב גדול לא יהיה כאן כבר" בשקט מהסים אותו חבריו.פותחים את
הדלת כמעט ללא חריקה, רואים את המיטה נעה ושני אנשים מתחת
לשמיכה, במקום שאינו מאפשר דמיון רב.
כמו לפי התוכנית לוקחים שלשתם את האלות בידיהם להכות את המנוול
שמטמא בת ישראל כשרה. ואילו יצחק -מרדכי כבר פושט את מעילו
ונעליו , מוריד כתפיות מכנסיו, ומחכה להזדמנות שיברח התלמיד
חכם.
מורידים הם את השמיכה בבת אחת.
ושלשתם בורחים כמו שראו שד מהלך.
רק יצחק מרדכי נכנס למיטה להרוויח את חלקו,כי כזה היה יצחק
מרדכי, לא בוחל בהזדמנויות שנקרו לדרכו.