היום לא היה לי יום טוב, דבר אחד קרה הפוך וכל העולם חרב איתו,
לפחות מבחינתי.
גנבו לי את האופנוע, את תומסון שלי (כך קראתי לו), לקחו אותו
בלי לבקש רשות, בלי לחשוב שזה אולי ייפגע בי, וחוסר האונים
שאין ביכולתי לעשות משהו עכשיו פשוט קורע אותי, במידה מסוימת
זה אותו חוסר אונים שיש לי בכל הנוגע אליך ואלי, דבר שאעשה לא
יהפוך אותך לשלי כרגע, לא הגעגועים החזקים ביותר, לא ההבטחות
הגדולות ביותר, אין דבר שאני רואה באופק, שיוכל לעזור לי.
אני מחכה לאיזה אות, סימן חיים ממך, נדמה שזה יספיק כדי לספר
לי היכן את עומדת בכל הנוגע לי ולך.
הניסוחים שתבחרי להשתמש, הפנייה שלך אלי, הדברים שתספרי לי
ואני בכך הזדמנות קופץ למחשב כדי לראות אם את מולי, אפילו
שבאופן ווירטואלי, בימים כמו היום גם זה יספיק. ההפסד העצום של
הכסף הרעיד אותי מבחינה כלכלית ואני מרגיש חובה להבין מכך את
הדברים הנכונים ולהתמקד חד יותר במה בעדי ועושה לי טוב ומה
פחות וצריך להפסיק. יש לי חלומות להגשים השנה ויש בי את הצורך
להפסיק ולחסל את כל מה שעומד מנגד ומפריע. אני מנסה לחשוב על
הדברים בהקשר של גורל כמו שאז, ביום ההוא ניסית להסביר לי איך
את רואה את הדברים, אולי באמת הכל בא לטובה ומזל שאני בריא
ושלם, ולא מרוסק בבית חולים עם אופנוע שבור שמחכה בעצם לכלום
כי אין בשביל מה לתקן אותו, הרי לעולם לא אוכל עוד ללכת, בטח
שלא לרכב עליו. ברגעים כאלו אני מודה לאלוהים ומרגיש כל כך
טוב, שאני נושם אויר נקי, ושאני מסוגל לעשות הכל כי אני מרגיש
מצוין, והכסף הוא הדבר הכי זניח שרק יכול להיות.
כמה שאני רוצה לראות אותך שוב.
זוכרת את הכישוף הזה שפעל עלינו בכל פעם שרק התקרבנו אחד
לשני?
ובכן מה לא הייתי נותן עכשיו כדי לחוש בו שוב, הוי איך הייתי
מעשה לך את הגוף ומלטף ועושה לך נעים, מה לא הייתי נותן כדי
לראות שוב את הפרצוף עם העיניים הצרות, לחוש אותך חסרת שליטה,

להינגע על ידך, להיות מלוטף, תחושה של ביטחון, שיש מישהו לסמוך
עליו, שתמיד יהיה קרוב, ושיהיה לו חשוב להציל.
היום התבלבלתי נורא ואם כבר רציתי לדבר עם מישהו, אז לא יכולתי
לחשוב על אחד שיש לי חשק בשבילו, רק לך רציתי לספר, רק אותך
רציתי לראות, כך בלי חוקים באמצע הלילה, כשכולם ישנים, ורק
אנחנו עדים לטירוף שלנו.
אינני יודע בדיוק מה את מרגישה ואם זוכרת ואם חושבת או מעדיפה
להשאיר מאחור,
אינני בטוח עד כמה את מנוסה עם גברים, למרות שאני יכול לשער
שהיית כבר עם הרבה,
אינני בטוח שזה הרגיש לך מיוחד אחרי כל אותם הניסיונות, לי זה
הרגיש כמו פעם ראשונה.
זה לא היה מכני בשום אופן שהוא, זה לא נעשה רק בשביל להיעשות,
משהו שם היה שונה,
ובאופן כזה שדמה לפעם ראשונה. לא יודע בדיוק במה, אולי בסוג
האינטימיות, אולי בסוג התחושות,
משהו בך נצרב בתוכי ואחרי שהתרחש כבר לא יכל להימחק יותר.
גם אם הייתי מנסה לטשטשו הוא עדיין שם, בוהק, חד.
לא הייתי מנסה לטשטשו, אני דואג לשמור עליו כמה שיותר.
עדיין אינני בטוח היכן אישן הלילה, עדיין לא החלטתי אם אברח
לירושלים, או אצטנע בעצלנות בין הסדינים הקרובים שעד לא מזמן
חלקתי איתך.
ללא כל ספק אני מתגעגע אליך, כמו שכל כך כייף להתגעגע למישהו
שאוהבים.