מתוך ההקדמה למהדורה הראשונה
"התיאורמה של הליפסטיק" הוא ספרה האוטוביוגרפי של יפשת
טלסניקוב. הוא איננו אוטוביוגרפיה במובנה הקלאסי. האירועים
והסיפורים אינם יוצרים רצף כרונולוגי כלשהו, מימד הזמן מנותק,
כמעט לחלוטין, ועל פי רוב כל קשר שהוא אינו בנמצא. למעשה, החוט
המקשר בין חלקיה של האוטוביוגרפיה היא העובדה כי ט.יפשת מוזכרת
באירוע זה או אחר בהקשר כזה או כזה, ואם לאו, הרי שהייתה זו
החלטתה (השרירותית) של ט.יפשת להביא את הסיפור. לא נחטא אם
נאמר, כי ספר זה קורא תגר על המונח השחוק "אוטוביוגרפי". יחד
עם זאת, הקורא החכם יכול ויפיק הנאה לא מבוטלת מקריאת מכלול
הסיפורים, תוך שימת הלב לפרטים השזורים בו ולגיבורי המשנה,
הממלאים תפקיד חשוב בעלילה. תהא בכך נחמה פורתא על התעקשותה של
ט.יפשת לקרוא לאוסף זה "אוטוביוגרפיה". אסיים, איפוא, באיחולי
קריאה מהנה.
העורך

                          פרק ראשון: החתונה

א. ההודעה

כל כך התרגשתי שמוקי חמטלף, החבר שלי, הודיע לי שדוד, הבן שלו
מהנישואים הראשונים, מתחתן. יו איך התרגשתי. מרוב התרגשות
שצלצל הטלפון בבית שלי עניתי "לבוא לאסוף דואר?". כי אתם
מבינים, אני סמנכ"ל דואר בחברת ההייטק כרומוזונט. יום אחד, אבא
שלי בא אלי ואמר לי "יפשת, אני צריך שתעזרי לי עם הדואר
בחברה". מאז אני סמנכ"ל דואר בחברה שלו. ולא סתם דואר. דואר
אלקטרוני. כל יום אני עוברת בין העובדים ואוספת מהם את הדואר
האלקטרוני ומביאה להם את הדואר האלקטרוני, אבל רק את הדואר
הכבד, שלא יכול לעבור דרך הטלפון. כי עכשיו המציאו מין מעטפות
מיוחדות שאפשר להעביר בטלפון. ולא רק מעטפות אלא כל מיני דברים
אחרים שעוברים בטלפון כמו סרטים ושירים ואפילו פעם שמעתי את
שמעון ממחלקת הרכש מתעצבן על גיל ששלח לו זבל, גם אני הייתי
מתעצבנת כי בטח זה מה זה מסריח. וכולם אוהבים אותי ואומרים לי
"יפשת, את המנהלת הכי חרוצה והכי טובה בכרומוזונט" ומי שלא
אומר לי אני ישר אומרת לאבא שלי ואז אבא אומר לי "אל תדאגי
יפשת, במילא המאזן לא משהו אז הוא ימצא את עצמו בגל הבא של
הפיטורין". ופעם אחת, אייל ממחלקת הפיתוח, רצה לעקוף סמכות
ורצה לשלוח דואר אלקטרוני לבד אז אמרתי לאבא שלי ובאמת אחרי
חודשיים ראיתי אותו, בים, על איזה גל (האמת אני לא בטוחה שזה
היה גל פיטורין אבל בהזדמנות אני אשאל את אבא שלי איך מזהים
אותו). אז כמו שאמרתי אני סמנכ"ל דואר בכרומוזונט כך שהתפקיד
שלי היה אחראי ביותר. ויותר מאחראי הוא היה חשוב. אני יכולה
לומר, מבלי להשתחצן, שהתפקיד המקביל לו בחשיבותו היה של ניקה
יון והיא, שלא תבינו לא נכון, הייתה ראש מחלקת הפסולתלסלוחסל,
תפקיד, לכל הדעות, רב חשיבות. בכל מקרה, כפי שאמרתי נורא נורא
התרגשתי. מיד ידעתי שאני צריכה להגיע לחתונה הכי יפה שרק אפשר.
שכל מי שיראה אותי ישר ידע ויאמר: "רואים עליה שהיא סמנכ"ל
דואר בכרומוזונט מקבילה לניקה יון ראש מחלקת הפסולתלסלוחסל
תפקיד לכל הדעות רב חשיבות". בשביל זה הייתי חייבת לחשוב. טוב
לא ממש לחשוב, כי זה קשה לי. כי התפקיד שלי ממש ממש דורש ממני
אנרגיות רבות שאין לי זמן לחשוב. אז אם לא לחשוב, חשבתי לעצמי,
אז לפחות לתכנן את ההופעה שלי. עכשיו, שלא תבינו שזה היה פשוט
כל כך. הבן של החבר שלי, מוקי חמטלף, חזר בתשובה. כמו שאתם
יודעים או משערים, או אפילו חושבים, הבן שלו החליט לערוך חתונה
נפרדת. נו, אתם יודעים, שמפרידים בין הבשר לחלב ולא מערבבים
ביניהם ביחד עם שרימפסים, כמו שאני אוהבת לאכול. בכל מקרה,
מכיוון שזו חתונה נפרדת הייתי חייבת למצוא בגד שלא רק יהיה יפה
ומדהים ומהמם עם קצת בד, כמו שבדרך כלל אני לובשת לעבודה, כי
זה עוזר לי שאני שולחת את הדואר האלקטרוני ורוני, הפקיד של
הדואר האלקטרוני תמיד מקבל אותי לפני כולם (אני כמעט בטוחה
שאבא של רוני המציא את הדואר האלקטרוני וקרא אותו על שם הבן
שלו) אלא שיהיה גם צנוע. מיד ידעתי מה אני אקנה. שבוע קודם
קראתי בעיתון ששחור זה מאד צנוע. הנה עובדה, כל החרדים הולכים
עם שחור.

ב. הולכים לבחור בגד

טוב, אז נכנסתי לחנות בגדים הכי יוקרתית בעיר. לא אלאה אתכם
בפרטים רבים מידי (האמת שאלתי את העורך מה זה "אלאה" אבל הוא
אמר לי שבשביל לדעת את זה אני צריך עוד ללמוד, אז אולי בספר
הבא שלי אני אדע, כי זו מילה ממש קשה) ורק אומר שבחרתי בגד שיש
בו את שלושת הדברים: גם יפה גם מהמם וגם צנוע. ממש כמו ביצת
קינדר שגם היא שלושה דברים. בשביל שאני אהיה בטוחה שהוא יפה
שאלתי את החברות שלי לעבודה. טוב לא ממש חברות, כי ברור שהן
רוצות את חברתי רק בגלל שאני סמנכ"ל דואר בכרומוזונט והן לא,
אבל בכל זאת התייחסתי אליהן די יפה, כי זה לא יפה להיות
סנובית. אבל החברות שלי הן לא מספיק חכמות ואין להן כל סיכוי
להחליף אותי אחרי שאני אעזוב את התפקיד ואהיה המנכ"ל מיד
ששמעון פרס יהיה ראש ממשלה, כי פעם שמעתי את אבא שלי אומר שאני
אהיה המנכ"ל של כרומוזונט אחרי שפרס יעשה שלום עם הסורים.
עובדה. כששאלתי אותן אם הבגד יפה הן אמרו לי שיסקלו אותי
באבנים. ממתי מגישים אבנים בחתונה? זו ממש טיפשות תסכימו איתי.
בכל אופן, הן אמרו שיסכלו אותי באבנים וזה כמו בגד ים. והנה
עוד הוכחה לכך שהן טיפשות, כי ישר ראו שזה יותר כמו וילון כי
ממתי בגד ים שקוף ואיזו חוסר הבנה משווע באופנה (גם את "משווע"
לא הבנתי אבל הפעם העורך אמר שאם אבוא אליו הביתה בערב אז הוא
יסביר לי). אז כמובן, כמו שאתם ממש מתארים לכם, לא הקשבתי להן
וידעתי שאם הן לא מבינות כלום אז הבגד הזה ממש יפה כמו הבגד של
המלך שהילד צעק לכולם ברחוב "מצאתי מצאתי".

ג. החתונה

היום הגדול הגיע. נכנסנו לאוטו. נסענו לחתונה. הגענו לחתונה.
שנכנסתי פנימה לאולם כולם הסתכלו עלי. ישר ידעתי שכולם מקנאים
בי שאני סמנכ"ל דואר בכרומוזונט מקבילה לניקה יון ראש מחלקת
הפסולתלסלוחסל תפקיד לכל הדעות רב חשיבות והם לא. מרוב שהם
קינאו הם התחילו להגיד לי לצאת משם, כי זה לא יפה איך שאני
נראית. איזה מין דבר גועלי זה להגיד לי ככה. מי הם חושבים
לעצמם? זהו, בגלל שהם חושבים ואני לא אז מותר להם להגיד לי
ככה? אז ישר אמרתי להם את האמת בפנים. כי אני לא מפחדת מאף
אחד. בכל אופן, אמרתי להם, בחתונה אני מתכוונת, אל תתבלבלו עם
עניני הדואר במשרד, אז אמרתי להם שאם הגעתי לחתונה ונכון אמנם
שלא הבאתי צ'ק כי זה הבן של חבר שלי, אבל באיזה זכות הם רוצים
שאני אלך ואם יש להם בעיה אז שהם ילכו בעצמם. וגם החבר שלי,
מוקי חמטלף, מאד הסכים איתי וגם הוא אמר לי שהוא מסכים איתי.
עובדה שהוא אמר לי שאני אשב איתו מיד ואשתוק, כי הוא לא רצה
שאני אלך כמו שהם רצו. בסוף, הגענו לפשרה ושמו עלי מפה לבנה,
כדי שכולם לא יקנאו בי באיך שאני נראית והרב יוכל להתרכז
בחתונה. חבל. הבגד הזה היה ממש פצצה. אבל אין דבר, עוד מעט יש
חתונה של הבת של אילנה ממחלקת כוח אדם. אז אני יבוא איתו וכולם
ידעו מי פה סמנכ"ל דואר בכרומוזונט מקביל לניקה יון ראש מחלקת
הפסולתלסלוחסל תפקיד, לכל הדעות רב חשיבות, ומי סתם.