דברים אישיים לאשה שאהבתי

מתוקה אולי שלי
נתת לי 5 ימים ממך כמעט full time job
ואני כבר לא יודע לאיזה כיוון אני נמשך, מאיזה חומר אני עשוי
כבר מתגעגע ולא מצליח להתמקד בדיוק במה
כבר מרגיש את החנוק הזה בגרון
ולא יודע איזה סוג של ימים מתקרבים אלי מהאופק
את נוסעת וגם את אינך יודעת מה יבוא מולך, לאיזו סערות עוד
תיכנסי
שוב חשבתי שאני עומד יציב, שזה אני שמזמין את מה שמתרחש
בחייו,
התבדיתי בפעם המיליון.
אני מתגעגע וחושב עליך כבר חמישה ימים ארוכים, בלי לישון
בלי לחשוב צלול בלי לשלוט על מה שמתרחש לי מבפנים
רק מלהביט לך בפנים אני יודע שזה מרגיש אחרת
רק מלשאוף אותך אלי, אני יודע שזה חזק ממני
על גבול של חלום ומציאות סארקאסטית אני מרגיש כמו אדם בלי בית
כאילו יש מולי את כל הרצונות ואף לא אחד מהאמצעים
פתאום אני רוצה לרוץ בכל הכוח ,להגיע עד אליך
לנער אותך ולהביט לך לתוך העיניים
לספר לך את כל הסודות שחווינו יחד במבט אישי אחד
לא לתת לך לחמוק ממני לא להתמודד עם כל ה"לחכות" הזה
להזכיר לך שלא תשכחי.
למדתי לאהוב אותך, התמכרתי לצידך
ואפילו שידעתי שזה רק לרגע קטן ושאחריו יגיעו ימים ארוכים של
גמילה בייסורים
אני כאן, עומד מאחורי חוסר ההגיון שמייצג את האהבה הזו,
שכן איזה שם אחר תוכלי לתת לזה  אחר מאהבה
הגענו לפסגת ההר וטיפת מים אחת קטנה החלה עכשיו להתגלגל
ולהתגלגל
ולאורך ימים היא תטפח ותטפח כשם שסערת הרגשות שמתחוללת עכשיו
בלבי דואגת לשרוף את כל המסביב.