האיש השחור חי בעולם גדול של צבעים.
אך הוא היה שונה מכולם.
כולם היו ביחד, חברים של כולם, אבל רק עם האיש השחור אף אחד
לא רצה להתחבר.
כולם אמרו שיש לו צבע עצוב כזה, של הלוויות, ואף אחד לא ידע
עליו כלום,מי הוא מאיפה הוא בא ומה הוא עושה פה.
לאיש השחור כבר לא היה אכפת הוא כבר התרגל להיות לבד,
הוא כבר לא היה יכל להיות שמח וזה לא בגלל שהוא שחור, זה בגלל
שאמרו שהוא שחור.
ככה עברו ימים רבים ולילות ,והאיש השחור המשיך להיות להיות
לבדו.
יום אחד בוקר שכולם נפגשים במרכז לקניות, לא ראו את האיש
השחור.
הוא לא היה בשום מקום , היו את כל הצבעים מכהה ועד בהיר  ,מלבד
האיש השחור.
בשקט, בלי לספר לאף אחד,
האיש האדום החליט לברר מה קרה לו.
הוא חשב אולי הוא וכל האנשים פגעו בו
הוא רצה לבקש סליחה, להשלים איתו,
להתחבר איתו,
ואולי הם יהפכו לחברים טובים.
הוא הלך לביתו ודפק בדלת, אך שום קול לא נשמע מצידה השני.
האיש האדום לא הבין, הרי האיש השחור לא בעיר ולא בבית , היכן
הוא יכול להיות?
הוא הציץ לתוך הבית מהחלון אך לא ראו כלום,
כל הבית היה חשוך.
האיש האדום קפץ דרך החלון ונכנס לבית,
הוא פתח את דלת חדר השינה של האיש השחור.

                             

ובהלוויה היה מלא צבעים , את כל הצבעים ,
כל ההלוויה עצמה הייתה צבעונית ..כולם הביטו אחד על השני וראו
שהם כולם צבעוניים, על אף המצאותם בהלוויה,
ואולי מה שחשבו על האיש השחור לא היה נכון? ואולי לא נתנו לו
הזדמנות?
את זה הם כבר לא יוכלו לדעת...