עוצמת עיניים לשנייה ועוד חושבת יש סיכוי.
מדמיינת שהפעם זה יצליח וזה יהיה שווה את הכל.
את כל הקנאה והחיוכים הסתמיים,
את כל הייאוש והדיכאון הגדול.
עוצמת שוב לדקה ועוד יש קצת תקווה.
אומרת לעצמי שזאת רק התחלה.
והפעם הגורל את העניינים יסדר,
אז למה לי כל-כך מהר לוותר?
עוצמת עיניים ללילה שלם ומביטה קצת קדימה,
מדמיינת שהפעם זה יצליח וזאת אהבה.
מאלה שקוראים בספרים ורואים בסרטי הדרמה
ואז עוצמת שוב ושואלת את עצמי
"למה את מצפה?"
ומגלה שהתשובה כואבת אך צפויה.
עוצמת שוב עיניים לשנייה ולוותר מחליטה.