שנץ סגלגל כרוך סביב שערה המתנופף ברוח, שמלתה מתבדרת לנגד
חלונות הראווה, ועיני האנשים אינם יכולים שלא להסב מבטם אליה.
"וכי מה אעשה, דורתי?".
"חכי לו בפינה, הוא כבר יגיע".
צעדיה נעשים חפוזים, אחוזה בשרעפותיה, היא נודדת על פני חנויות
מספר, בדרך לסמטה שבסוף הרחוב, "הוא כבר כאן?", היא שואלת.
"עדיין לא, סבלנות יקירה". ועיניה מביטות חסרות מנוחה לצדדים.

"אם לשים דעתי על לבושה ואופן ריצתה, אוכל לומר בביטחה כי סכנה
עורבת על ראשה של יפהפיה זאת, מה דעתך קורנליוס, הנעזור לה?",
"כמובן, ידידי, האין זאת שעת כושר יפה להציל עלמות?",
"אכן", ענה לו האיש המבוגר, "החזק בבקשה את חרבי, דון קרלוס",
ביקש, אוחר כרע על ברכיו ונשא את תליון הזהב אל השמיים, "אינך
מתפלל, דון קרלוס?", שאל האיש בשריון האבירים הכבד, כסדתו כפח
עגלגל, ומשכמו ומעלה אדם רם מעלה, "אני משאיר זאת לך קולנליוס,
ידידי", אמר ידידו ושרוול חולצתו מוכתם היה בצבע אדמדם וכרוש,
"כדי שנמהר, דון קרלוס, אחרי!!, להציל עלמות", קרא הוא ואחר
לקח את חרבו מדון קרלוס, והניפה באוויר, "להציל עלמות", הצטרף
אליו בן שיחו.

השעה הייתה יפה לביקור קצר בחנות התכשיטים, זה כבר זמן מה
שנפשי חושקת באירוסין לה, הנה כאשר עברתי לפני שבועות מספר,
צדו עיני את טבעת הזהב הנפלאה הזאת, ומאז נפשי חומדת ואינו
נותנת מנוח עד אשר זאת תהיה ברשותה. אך ארנקי דל. והנה עברו
להם הימים, והטבעת נראית קרובה מתמיד.
"את הטבעת הזאת?", נשאתי אצבעי לעבר התכשיט המבליח, "כן אותה",
אישרתי כאשר הרים המוכר שחור הפנים את הטבעת והניפה אל מול
עיני, "נפלאה", חשבתי לעצמי בהשתוממות, "אותו מחיר?", שאלתי.
"אותו מחיר", ענה, קולו היה  דק ושקט.
בזהירות הוצאתי מתוך ארנקי את הסכום הדרוש, ולאחר ששילמתי ארז
לי אותה והגיש בשקית עם סרט צבעוני, "בבקשה", אמר, "שיהיה לך
יום טוב",
תודה", הודיתי, ונפרדתי לשלום.

"דורתי, היכן הוא?", שאלה הבחורה, זה שעה ארוכה שהיא עומדת
ומחכה, והנה כלו כוחותיה לעמוד, ורגליה החלו כואבות, "תתישבי",
הציעה לה לאחר שראתה שזאת מתעייפת, אך משום גחמנותה הטיפשית,
ישבה זאת רק לאחר כחצי שעה. "עוד מעט", עודדה אותה, "התאזרי
בסבלנות".
"איני רוצה לסבול, דורתי, הסבררי לי שוב, למה אני סובלת?",
"משום שאת אוהבת אותו", אמרה, "והוא אותך".
"תודה דורתי", חייכה העלמה, "הייתי צריכה את זה".

עמדו האנשים סביבם ותמו מה פשר מעשיהם, "אולי הצגה?", שאל אחד,
והאחר התבדח והציע שמה אלה ליצנים אשר דעתם נטרפה, הנה רק קודם
לכן ניגש קורנליוס עם מסת שריוני אל גבירה נעימת מראה, ודקר
אותה בישבן, למרות צעקותיה, ותחינותיה לעזרה, הסתיים הסיפור
במנוסתה של הזאת על מעיל הפרווה שלבשה, "ראית את זה?", השתומם
קורנליוס, ומבטו הוסב אל אל ידידו, "ראיתי", ענה לו דון קרלוס,
"אנשים מטורפים כאן, אתה מנסה להציל את חייהם, והנה כל הם
גומלים לך - בצעקות ואיומים".
"איום", אישר קולנליוס, "איום ונורא".

השמש זרחה במלואה אותו יום, השמיים שבתחילה אפורים היו, הנה
הפכו לקראת הצהריים לתכולים ורעננים, ומשב רוח קיצי נישא
באוויר והביא עימו מעט אבק וחול מן הים. טחבתי את אריזת הטבעת
לכיסי, ואת השקית זרקתי מספר צעדים קודם לכן בפח האשפה, "הרגע
הגדול", אמרתי לעצמי, "אני והיא - לנצח".

שמלתה האפירה והושחמה מפעת האבק שנישא היה באוויר, המחשוף הדק
והנאה של שמלתה הצהובה החל מעיק עליה, ושערה היה לח ויבש.
"אבד לי כוחה", תשה היא באנחה ארוכה, מרימה היא ידיה, ואחר
מסתכלת מעלה בעיניים כמעט ודומעות.
"אל תדאגי, יקירה", ניסתה דורתי לרומם את רוחה אך לשווא, "הוא
יגיע".
"לא הוא לא!!", יבבה העלמה, "נמאס לי לחכות, עלי להכיר באמת,
הוא ברח - הלך לו בטח עם מישהי אחרת".
"אינך יכולה לדעת, אולי קרה לו משהו, תאונה אולי?, אין לדעת",
"אינך יכולה לגונן עליו, דורתי, הוא אחראי למעשיו שלו".
"אם זה רצונך, אז בואי, הבטחתי לאביך שנביא אותך שלמה ומצוחצחת
ליום הולדתו", אמרה דורתי, והזאת קמה ממקומה וארשת תוגה על
פניה,
"אך מה עם הנבואה?", שאלה העלמה.
"כנראה שטעתה, איני חושבת שהיום אדם כלשהו יציע לך נישואים,
בטח שלא ריק, הרי היה צריך להיות פה כבר מזמן".
"אולי את צודקת, דורתי, בואי נילך". הנה ניקתה את שמלתה
הפרחונית, ועניה הכחולות ניתקלו בזוג גברים מוזרי מראה, צעקה
העלמה ושני הגברים עטו עליה כנשרים לטרף, "אל דאגה, גבירתי",
אמר קורנליוס, "נקריב את גופני על מנת להגן", הצטרף אליו דון
קרלוס.
"אני לכודה", צעקה העלמה, וצעקותיה נשמעו אל מעבר לסמטה.

זהרורי היום הניחו מחשבותי על העתיד לבוא, חשבתי רבות על איך
אציג את הבקשה, איך אצור את האווירה, והאם היא תסכים, כל
חששותי נשפכו באותם רגעי הליכה והרהורים, ונפסקו מייד לשמע
זעקה צווחנית מקצה הרחוב, "הצילו", זעק שם מישהו, למיטה ידיעתי
- נערה, אולי אישה, התחלתי לרוץ.

"אתה רואה אותו?", פנה קורנליוס אל ידידו.
"לא, ידידי, הוא אינו נראה באופק - רגע", קטע את דבריו עצמו,
"מישהו קרב, עמוד על המשמר קורנליוס", אמר דון קרלוס ושלף את
פיגיונו לפנים, "אני מוכן ומזומן למות למען מטרה נעלה", הכריז
קורנליוס, והזאת עמדה ביניהם, עיניה פעורות לרווחה, ודמעות
מכסות את לחייה. "אני רצה להזעיק עזרה", אמרה דורתי ונסה מן
המקום.
מחזה מוזר עמד לנגד עיני, הנה נשכחו כל הרהורי וחששותי ופינו
מקומם לתימהון מוחלט, "אולי זאת הצגה", חשבתי לתומי בראותי את
שני האדונים שלופי החרבות, מתבצרים סביב עלמה יפהפיה, אך
התימהון הפך בן רגע לחיפזון שקרבתי נוכחתי לדעת ששרוולו של
גלוי הראש מוכתם היה בדם.
קרבתי עד כדי מרחק צעדים ספורים משניהם, ובידי ניסיתי
להתגונן.
"איני רואה כלי נשק", אמר קורנליוס.
"אולי הוא מכשף", הציע חברו, "היזהר מידיו, תנועה אחת ואנחנו -
", בין רגע התנפלתי על האיש בשריון, הוא נפל ארצה, וחברו הצמיד
לצווארי את פגיונו, "תנועה אחת ו - ", אמר ואני הבנתי את הרמז
ונעמדתי במרחק מה, נותן לאיש שהות לקום ולהחזיר את כסדתו
לראשו, "מה הולך פה?", דרשתי לדעת, "איזה עסק יש לכם עם הנערה
הזאת".
"אני לא נערה", התקוממה היא בקול לשמע דברי, "בסדר", התפשרתי,
"עם העלמה הזאת, מה אתם רוצים?, כסף?".
"איננו מעוניינים בבצע או שוחד - מכשף, באנו כדי להגן", אמר
קורנליוס, "כן, להגן", הצטרף חברו, "עכשיו זוז או היפגע", איים
האביר.
"חכו - חכו רגע", הפניתי את ידי אליהם, ולאחר שנוכחתי כי תנועה
זאת משרה עליהם מורא כלשהי, פסקתי והצמדתי אותן לגפי, "מה
לעזאזל הולך פה?", טון קולי הפך סרקסטי, "זאת עלמה המצוקה",
אמר קורנליוס, "ואתה המצוקה, ממך היא ממהרת לברוח".
"אני אפילו לא מכיר אותה, שמעתי צעקות ו - ", יצאתי להגנתי.
"אם כך", סובב ראשו קורנליוס ומבטו צד אותה בריטון קל, "ממי את
נסה?".
"מאף אחד", צעקה, "עזבו אותי במנוחה, אתם לא רואים שאני
סובלת".
"השניים התיעצו ביניהם שעה קלה, ואחר התנצלו כלפי שנינו, וסבו
פניהם לעברה השני של העיר, "אני חושב שאני רואה דרקון", אמר
דון קרלוס, "הוא עף בשמיים, בוא ניתפוס אותו", והשניים מיהרו
לדרכם.
"את בסדר?", הושטתי את ידי לעברה, רכונה הייתה על ברכיה, "כולי
מלוכלכת עכשיו", בכתה, "איזה יום מרושע, ארוסי ברך, ניסו לשדוד
אותי שני ליצנים בתחפושת, ועכשיו כולי מלוכלכלת, אבי יתעצב
נורא".
"בואי", חייכתי לעברה, "הבית שלי בדיוק מעבר לבלוק, את באמת
נראית מלוכלכת,  נקלח אותך עד שתהיי כמו חדשה", היא אחזה
בזרועי, וכל מחשבות העולם לפתע נסו ממוחי, ופינו עצמם להערצה
טהורה אליה.