איכפת לי לשבת כאן לחכות 18 שעות? לא לא איכפת לי.
אני לא לבד גם. יש לי את ארנה. ארנה אישה לעניין, היא שואלת
אותי כל 12 שניות מדודות אם אני רוצה עוגה או אוכל
כי עוגה זה לא אוכל. לשתות רוצה לשתות??? לא לא רוצה לשתות.
שתיתי. יש אפילו קולה במקרר, אז מה איכפת לי?
יש אינטרנט, ואייסיקיו וספרים, ממש מקום בילוי.
אבל מה? אין כסף, אין כסף למונית הביתה או לפיצה לאכול
או לנערת ליווי. ואין אוטובוסים אז אני תקוע במקום המזדיין
הזה מחכה לאייל כמו אדיוט כאילו אין לי מה לעשות בזמן ובחיים
שלי ובכסף שלי. לפחות גנבתי פופקורן. ככה שאני אגיע
הביתה אני ארגיש שלא לגמרי בזבזתי את היום שלי, כי יש לי
פופקורן.

עוד פעם. רוצה אוכל??? אוכל??? לא!!! אני אוכל בבית! אבל מה,
עוגה הסכמתי, עוגה זה טוב, אז יש במקרר עוגות מסודרות בצלחת,
אלוהים יודע מאיזה שנה. קראתי עד עמוד 38 בספר שעל המיטה
ועכשיו אני מרגיש שאני כותב כמו ג'יי-די-סאלינג'ר וזה גורם לי
להרגיש מושפע ועלוב והלוואי עליי.
אבל מתמטיקה לא למדתי, איך אני אלמד מתמטיקה, אני לא רוצה
ללמוד מתמטיקה, אי אפשר גם להיות כלוא וגם לעשות
משהו נגד רצונך, זה לא עובד. אם אתה חופשי, אז אתה יכול לעשות
משהו שאתה לא רוצה, כי אתה חופשי לעשות אותו
אבל אם אתה כלוא, במיוחד בבית של חבר עם חצי סבתא, אתה לא יכול
לעשות משהו לנגד רצונך, כי אתה כלוא.
ואתה מרגיש שאם עוד 10 דקות אתה לא עף מהבית הזה אתה שורף פה
הכל, אבל יום שבת, לא נעים להבעיר אש ביום שבת
אז מזל שיש ימית שתבוא לקחת אותי, למה זה פעם אחרונה שמציעים
לי לבוא לעל-האש במיתר ואני מסרב. אבל בבוקר
הייתי עייף ולא חשבתי בבהירות, לא הייתי צלול כמו עכשיו. אבל
כשחושבים על זה גם עכשיו אני לא צלול כי אני עצבני ורעב ואי
אפשר להיות צלולים כשרעבים, זה או שאתה רעב או שאתה צלול. או
שאתה צמא. אבל לא הכל ביחד, אי אפשר הכל ביחד.

אז עוד 10 דקות גג ימית תבוא לקחת אותי כי אחרי 10 דקות גג אני
אדליק פה אש ואסור להדליק אש ביום שבת. אז חשבתי
מה יש לי לעשות חוץ מלראות סרט לילדים? אז חיפשיתי מלך האריות
ומצאתי, 3 עותקים של זה, אמרתי יופי, אפשר לראות
כל פעם עותק אחר, עד שאייל יבוא. אבל הוידיאו לא פועל! גם
שחיברתי כבל חשמל, עדיין לא פועל. עכשיו הסבתא, חצי סבתא קראו
לזה איך שאתם רוצים, היא מתחילה לחשוד, מה ? אוכל??? לא!!! לא
אוכל!!! (לא צעקתי, רק בלב) אז היא אומרת
יש טלפון, דפי, נועה, אייל, דודה, דודה טלפון, באמת לא יפה,
אתה אין בית? באמת לא יפה, באמת, לא יפה, באמת לא יפה.
והיא לא יודעת הרבה עברית, רק גרמנית והיא גם לא שומעת טוב אז
ככה שזה לא ממש משנה אבל אייל הוא יודע עברית אבל הוא לא פה,
ורק בני אבא שלו יודע גרמנית וצועק עליה עד שהיא מבינה, שלא
רוצים אוכל או טלפון או שתייה או עוגה.
לפחות היא הביאה לי שקית ניילון לארוז את כל הדברים שלי, שקית
ניילון אדומה וגדולה בשביל תפוחי אדמה שבעצם שמתי
בה כל מיני חפצים אישיים ולא אישיים שביקשו ממני להביא, אבל
עזבו אותי כאן בלי שום אמצעי תחבורה קונבנציונאלי
אז אין בהם שום שימוש ושום ערך. לפחות לקחתי פופקורן,  לפחות
זה. ימית בחוץ.