הוא התחיל לכרסם,
חתיכות קטנות פה ושם,
לא משהו מורגש.
ולאט לאט הוא התחיל לקחת ביסים גדולים יותר ויותר,
עוד מעט לא ישאר כלום.
עשיתי כל מה שאני יכולה,
הפעלתי את כל מכשירי החשמל בבית,
ניסיתי להתגבר עליו,
אבל הוא בשלו,
אוכל ואוכל.
הייתי חייבת לשים לזה סוף לפני שהוא יאכל אותי לחלוטין,
ניסיתי לנהל איתו שיחה,
הוא הפסיק לאכול ובהה בי.
"שלום, אני רונית"
חייכתי אליו, הוא נראה מופתע קצת.
"ש...שלום"
הוא חייך בחזרה.
"מה נשמע?"
שאלתי בחביבות יתר, שלא יפחד.
"ה..הכל בס..סדר"
הוא נראה מאוד מפוחד, הוא התחיל להתפתל בעוד תופס את בטנו.
"מה קרה? אתה מרגיש טוב?"
שאלתי בדאגה, הוא לא נראה כל כך טוב.
"ל...לא דיי א..אני לא ר..רוצה"
הוא התחיל לצעוק ולצרוח, הבטתי בו כל הזמן הזה ומידי פעם שאלתי
לשלומו,
כל פעם שעשיתי זאת הוא קטן יותר ויותר וצעק יותר ויותר.
ניסיתי לעשות משהו בשביל להציל אותו אבל כל צעד שלקחתי גרם לו
לסבול יותר.
בסוף הוא נעלם.
גיחכתי לעצמי,
שוב ניצחתי אותו.
שוב גברתי על השיעמום.