אתמול הרגתי פרפר.
נכון, זה לא דבר כזה גדול, אבל בשבילי זה כן.
פרפרים זה הדבר השני שאני הכי אוהבת, או לפחות ככה חשבתי.
עד שהרגתי אותו.
הדבר הכי אהוב עליי זה סמיילים, אז אם סמיילי ענק עם כנפיים
יבוא לחדר שלי ויתעופף לו סביב, אני אהרוג אותו?
החלום שלי זה להיות סמיילי, אז בכך שהרגתי אותו, הרגתי את
החלום שלי.
אז למה הרגתי את הפרפר? הרגתי את הסמל לחופש, ולחשיבה עצמאית.
הפרפר החליט להכנס אליי לחדר.
אולי הוא רצה למות? הוא ידע שבכך שהוא בא לפה הגורל שלו זה
מוות מהיר.
אולי... ואולי איפשהו אלפי פרפרים מחכים לו שיחזור, מהר מהר
לפני שהשמש תעלה והם כולם ימותו, הוא יבוא ויראה להם שהוא
שרד.
שאפילו אם הוא ימות תוך שעה, הוא שרד בית של בן אדם.
ואולי זה דיי טוב, שהוא רק פרפר, והוא היה מת תוך שעה בכל
מקרה.
ואולי זה היה בן אדם כלוא בתוך פרפר, והוא בא ורצה להגיד לי
משהו, ואני הרגתי אותו לפני שהייתה לו את ההזדמנות?

ואולי אני סתם מדמיינת, ובכלל לא היה פה פרפר?