הבטתי בה משילה את השכבות העוטפות אותה אחת אחת בעדינות, כאילו
הדבר דורש מאמץ עילאי כלשהו ודבר זה מכביד עליה. עם כל שכבה
שהורידה התעכבה רגע קט כדי לקפלה ולהניחה בצד ואז התפנתה לשכבה
הבאה.
ישבתי שם, מהופנט מתנועותיה שדמו לריקוד פולחני כלשהו ומגופה
האלוהי שהתגלה אלי בהדרגה. היא הפסיקה לרגע והביטה בי. היא
חייכה אלי חיוך ביישן ועיניה הקרינו אהבה שכמותה לא ידעתי
מעולם. היא המשיכה להביט בי רגע קט ואז חזרה לשכבה הבאה.
לא ידעתי מה מתחולל במוחה באותם רגעים. תיארתי לעצמי כי היא
נלחמת מלחמות פנימיות כלשהן שאפינו אותה כל כך, אולם לא הצלחתי
לקרוא את מחשבותיה כתמיד.
הרגעים המועטים נראו כנצח והיא המשיכה בקילוף העדין של השכבות
הכולאות אותה, עד שלבסוף עמדה מולי עירומה והביטה בעיניים
משתוקקות.
ניסיתי לחרוט את התמונה במוחי, לצלם אותה באופן שלא אשכח אותה
לעולם משום שידעתי כי תמונה זו לא תחזור עוד זמן רב. כל
שהצלחתי לעשות באותו הרגע היה לחקור את גופה החשוף בעיני ואז
לפלוט שלוש מילים בנאליות: "אני אוהב אותך".
היא הסתכלה עלי ולפתע חייכה. "כבר אין לי יותר סודות ממך" היא
לחשה וחיבקה אותי בכל חוזקה. "אני אוהבת אותך" היא לחשה באזני.

באותו הרגע הבנתי שהייתה היא חשופה בפני... לגמרי.