הכר לראשי וגופי נח.
מחשבותי מתנגנות לצלילי החלום...

אנו יושבים תחת עץ ערבה בוכיה,
הנטוע בגן ירוק של גוונים סגולים ולבנים.
לאורכו נהר וסירה בודדה.
אנו הנפשות היחידות.
אנו והישות הטהורה שממלאת בהרמוניה כה מושלמת את שסביבינו.

אני רוכנת ונושקת בעדינות על שפתיך הרכות.
השמש מחייכת וכך גם אתה.
אנו מתכרבלים אחד בשני והחלל הריק שבשנינו מתאחד ומתמלא.
מתמלא מתשוקות שאבדו וחזרו בן רגע.
תשוקות כה חזקות, כה יפות.
גופי זועק להן למלא אותי שוב, לספק אותן.
אך אינני יכולה לבד,
אני צריכה לחזור לגן הטהור הזה,
לציור שבחלומי.

ולמציאות תמונה שונה.
שנינו בנפרד בעולמות שונים.
עולמות המתחברים בתשוקה אפלה.
הציור הזה בעל גוונים מורבידים,
ואכן יש לו את קסמו הוא.
אך הוא אינו מספק.
כי אתה ממלא אותי בגלים של חום ואהבה.
ופעמים רבות מדי אני מוצאת עצמי קופאת לבדידות,
קופאת לריקנות,
מחכה לך...