עצרו את כל השעונים, נתקו את הטלפון
תמנעו מהכלב לנבוח עם עצם עסיסית.
החרישו את הפסנתר ועם תוף עמום
תוציאו את הארון... תנו לאבלים לבוא.

הרשו למטוסים לחוג, נאנחים מעל הראש,
משרבטים בשמים את ההודעה: הוא מת.
הניחו מיתרי מלמלה על צווארי היונים.
תנו לשוטרי התנועה ללבוש שחור, כפפות כותנה.

הוא היה לי הצפון, הדרום, המזרח והמערב.
הוא שבוע העבודה שלי, ושבת המנוחה.
הצהריים, החצות, הדיבור והשירה.
חשבתי שהאהבה נמשכת לנצח, מחשבה שגויה.

הכוכבים אינם רצויים כעת, כבו את כולם.
ארזו את הירח ופרקו את השמש.
שפכו את האוקיינוס וסחפו את היער.
שהרי טוב לא יהיה עוד לעולם.