תסתכלי, כבר כמעט נובמבר.
הביטי החוצה דרך חלונות לבי הספוג. תראי את השמיים, הם בוכים
רק בשבילנו.
תרימי כבר את הראש העקשן הזה שלך! תראי איך הרחובות שטופים
ונקיים.
תראי את כל האנשים שרצים ברחוב, ממהרים הביתה אל האהבה שלהם,
שלא תחכה להם יותר מדי ליד החלון.

כמה ניסיתי לרוץ אלייך. מהר ככל שיכולתי.
אך את מעולם לא חיכית לי ליד החלון.

תצאי קצת החוצה. אל תתלבשי יותר מדי. ג'ינס וחולצה שחורה זה
מספיק כדי שיהיה לך קר. אבל בעצם, לא מספיק קר כמו שהייתי
רוצה. כמו שלי היה קר.
תלכי אל הגבעה שלנו, יחפה. תשבי שם מכורבלת ומכונסת בתוך
עצמך.
תרכיני את הראש שלך, שהשחור בעיניים לא יימרח לך על הפרצוף.
תנסי להצית סיגריה, אבל מהר מאוד היא תירטב. נו תזרקי אותה!

תחשבי קצת. בעצם, תחשבי הרבה. בעצם, זה לא משנה כמה תחשבי,
ממילא אני לא אהיה ענן בראש שלך. מעולם לא הייתי.


תסתכלי, כבר כמעט נובמבר.
תראי את השמיים, הם בוכים רק בשבילנו.
אז למה את לא בוכה?