קול העם נדם אחר אדם שקולו לא ישמע עוד.
שיפולי הדרך נותרו ריקים מאדם ראשיהם, מורכנים.
סממני ההרס לצד הדרך שכבו לבדם, מפוחמים וחשוכים, כאות למה
שהיה ואינו עוד - נעלם.
שקט מוחלט מהדהד ברחבי העם, ברחבי העולם.
כל שנותר הוא, זיכרון מר-מתוק מן הציפיה המתמשכת שברגע אחד,
שבריר שניה נקטעה ולא תשוב עוד.
במבט לאחור, בהצצה אל העתיד, בנוכחות ההווה נאלם.
בדרכיו המסתוריות פועל העולם.
כדרך חיים, ביצורים, נדם ואינו עוד לעולם.
הזמן עצר מלכת, השעון חדל מלתקתק. את שהיה, לא ניתן להשיב
וכעת, עלינו לצעוד בשיפולי הדרך הדוממים המרכינים ראשם
לאבלים.
את שהיה לא ניתן להשיב ואינו עוד לעולם.