לבד, במרחב, מביטה בפניך
תקתוק אחרון והשקט גובר.
אני עוברת את מסך ריסיך,
ורואה מסביב עולם אחר.
סביב מעיינות עכורים של דמעות
ערפל אפור וסמיך של כאב
אתה לא מרשה לעצמך לבכות
ורק שומר הכל עמוק בלב.
ולו רק ראית בתוך מבטי
שברגע הזה, לבד, במרחב -
אני גומעת את כאבך לתוכי,
ומחייה מעיינות של אכזב.
לא היית עוצם את עיניך חזק,
ומוריד את המסך הרטוב
לא היית נותן לי יד, וחיוך,
ומשאיר אותי בחוץ, לבד,
שוב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.