תמיד היה נכנס בצעד מבויש ובעיניים שמוטות. תמיד היה נותן להן
לסקור אותו היטב במבטן לפני שהיה מעז להחזיר להן את מבטו. הוא
לא אהב את עניין הבחירה והיה מעדיף אילו הן היו אלה שבוחרות
בו. ותמיד היה בוחר בסוף את זו שהייתה מחייכת אליו ראשונה.
היה הולך אחריה שוב בצעדיו המבוישים ובמבטו השמוט. היא הייתה
סוגרת אחריה את הדלת, מחייכת אליו שוב ושואלת בשקט- "הכל
בסדר?" במבטא היפה והעצוב הזה שלהן. ולאחר שהיה משלם לה הייתה
יוצאת מהחדר לכמה דקות ובינתיים הוא היה פושט את בגדיו ומסתכל
בראי הקיר שמולו, ולאור המנורה המעומעם היה רואה את השתקפותו
הצנומה והחלקה ואת שיערו הכהה המכסה את מצחו ואת עיניו הירוקות
המביטות בו בחזרה.
צלילים של מוסיקה קצבית החלו לחדור לפתע אל תוך חלל החדר ואז
היא הייתה חוזרת ומתפשטת גם כן ולעתים הוא היה עוזר לה להתיר
את חזייתה או להסיר את גרביוניה.
וכשהייתה מסיימת הם היו עומדים זה מול זו, שני גופים חיוורים
לבנבנים ואז היא הייתה נוגעת בו ומלטפת את גבו ולמגע ידיה
החמות הוא היה נרעד כולו, מעביר ממנו ואליה צמרמורות של
התרגשות והנאה. והוא היה מחבק אותה חזק ואז הם היו נשכבים
ומטיילים זה על גופה של זו. ולבסוף גם היו שוכבים.
לפעמים הן היו מתחלפות- שמות ארוכים ויפים וחיוכים לעתים שקטים
ולעתים מפתים... אך על הטקס הזה הוא היה משתדל לשמור עם כל אחת
מהן שהייתה מחייכת אליו כשהיה מגיע. ואם היא אכן הייתה מצליחה
להעביר אליו את אותה תחושה עמומה של רגש ושל חיבה הוא היה נשאר
עמה כמה שיותר אף שידע בסופו של דבר כי מדובר בתחושה מזויפת.
ופעם הוא אף התאהב באחת מהן. היא הייתה מבוגרת ממנו והייתה
בעלת שיער בהיר קצר ומבט יוקד ופנים חתומות וגוף נערי. היא
דמתה בעיניו לפרטיזנית שנפלה בשבי או למרגלת הצופנת בתוכה ים
של סודות והוא ממש התאהב ונלכד בתוך רגשות חזקים וסוחפים והיה
חושב עליה כשהיה מביט מחלון ביתו אל תוך הלילה הכהה ואל ההילה
המרוחקת של אורות העיר הגדולה שעמוק בתוכה, ברחוב קטן ואפל,
היה המקום בו עבדה. והוא היה מנסה לדמיין את ילדותה באותה ארץ
קפואה ורחוקה ובכל פעם שהיה שומע ברדיו שירים באותה שפה ענוגה
ומתנגנת, הוא היה נזכר בה. והוא אף כתב על כך בשיר ששמו היה
כשמה שלה.
אך כעבור מספר פגישות כאלו, פגישות מלאות געגועים ותשוקה, היא
נעלמה ואף אחת מחברותיה לא הייתה יכולה לגלות לו להיכן היא
הלכה והוא לא ראה אותה יותר.
ורק השיר שכתב עליה, ואף פעם לא הראה לה, והזיכרון של טעם
גופה המלוח ושל מבטה הפראי והיפה, רק אלו נשארו בו.