כמה קשה להיות דמעה בקצה של העין
לחכות שמישהו יתחבר לאיזשהו רגש
כדי שתוכלי כבר לצאת ולנשום קצת
ולפעמים נתקעת עוד הרבה לפני הקצה של העין
נתקעת במקום עמוק בגרון
מחכה לגירוי המתאים
צריך רק לחשוב טיפ איפה ואת יוצאת
ולפעמים זה אפילו נמוך יותר
אי שם בבטן
מתערבבת עם כל הבלאגן
מרגישה שרועד וכואב ומציק
ומחכה כבר למשהו שיבוא
מישהו שיזכיר לבטן
שעצוב ולבד
שהכל יתפרץ והדמעות ישתוללו
שיתרוקן הכאב ותיגמר הבדידות
שיהיה אפשר להתחיל שוב,להתמודד עם העולם
שיהיה אפשר שוב לנשום.