כל מה שהוא אמר היה 'אופס'.
פשוט 'אופס' סתמי כזה כאילו מה שהוא עשה לא היה חשוב. אבל הוא
כן היה!
אם זה לא היה משהו חשוב, הוא לא היה מקבל 25 שנים.
וכל מה שהוא אמר זה 'אופס'...

קורי היה ילד נורא חמוד. כזה בלונדיני עם עיניים חומות וגוף
משגע. שראו אותו היו בטוחים שהוא יהיה דוגמן. לפחות היה לו את
הגוף...
אבל בגיל 16 הוא החליט להיות "פורע" והתחיל להרביץ לאנשים סתם
ככה ולשתות...
בגיל 21 הוא החליט להיות רוצח שכיר ובילה 5 שנים מחייו בתור
רוצח שכיר. הטוב ביותר בשוק. עד שיום אחד לירון, החברה של רמי,
החבר הכי טוב של קורי, שכרה אותו כדי לרצוח את רמי. כמובן שהיא
לא ידעה שזה הוא בגלל שהם היו בקשר רק טלפונית...
בהתחלה הוא לא ידע שזה רמי החבר הכי טוב שלו ולא הייתה לו
הזדמנות לבדוק. לירון סיפרה לו שהוא יהיה במוטל ליד השוק בחדר
14 וכשהוא נכנס, רמי היה עם הגב אליו. הוא פשוט ירה בו. אח"כ
קורי הסתכל אחורה, אל הדלת וראה שוטרים. הוא התיישב על המיטה,
גלגל את הגופה כך שיראה את פניה ופלט מן 'אופס' קר שכזה.
"אופס..."
אף אחד לא יודע למה הוא אמר אופס. בגלל המשטרה שתפסה אותו על
חם או בגלל העובדה שהוא ירה בחבר הכי טוב שלו...

כשהוא יצא הוא הרג את לירון, את השוטר שתפס אותו ואת הסוהר
הבנזונה שהתעלל בו בכלא.
אח"כ אמר שלום למשפחה ונסע לאורלנדו. בדרך עבר ליד בנק, שדד
אותו והחליט לנסוע לרומא. שם התחתן עם הבת של בעל הקניון
הגדול, שהייתה רוצחת בעצמה ושניהם חיו באושר ועושר עם רציחות
בין לבין...