סיגריה בלילה; עשן הופך לענן, ענן לייאוש.
מנסה להרגיש פחות, לחשוב יותר.
שמעתי שאמרו שהאושר הוא בנו של הרגש, לא של ההיגיון
אז אמרו, הייתי מסתפק באושר כזה או באושר אחר.

לא מצאתי פותחן, אז פתחתי את הבקבוק עם השיניים
זה קצת כאב אבל לא נורא, זה עובר.
שמעתי שאמרו שכשמתרגלים לכאב חיים בשלווה
אז אמרו, כנראה על מישהו אחר.

עוד סיגריה, עוד בקבוק, עוד עשן וענן ומרגיש קצת פחות
נחמד לברוח אבל עדיין קשור- צד אחד המלונה, צד שני הגרון.
יש אחת שעכשיו ישנה, רחוקה מכאן רבע שעה ומיליון מילים לפחות
היא אולי ישנה אבל מזמן לא חולמת. געגוע אליה נותן לי לחלום,
לא נותן לי לישון.