בליל - אחד הימים,
אשר ירד על אדמת -
ארגנטינה,
השטח רעד -
נחרד,
כזעזוע,
שפקד את פניו;
זה פועלים,
שהופקר חלקם -
יצאו לרחוב,
בתבוע:
לחם - חוקם.
קשי - יום;
עזובי - שלטון,
באין - איכפת לאיש,
ממור - גורלם:
יצאו - הם להפגין,
על אוטם - לב
ואוזניים,
ששלטון - העשירים,
נוקט,
בפשוטי - עם.
החנויות,
שבזזו -
לא במזיד בזוזו;
המצרכים,
שנטלו,
לא בגניבה,
המעשה נעשה.
בסך - הכל,
כאן מדובר,
באזרחים מיואשים,
שמעוניים - נאושו;
המדובר בתושבים,
שפת - לחמם נחרובה,
בעוון - העשירים,
שלקחו לעצמם,
את מה שידם,
לא הרווחה.
הם יצאו לרחוב,
להגיד:
הנה! אנו קיימים;
גם לנו,
יש זכויות ללחם!
אולם המדינה,
הנשלטת בידי
רשעים עשירים,
לא שעתה לקולם,
אלא עשתה בהם -
טבח;
במקום לפתור
ולתקן את עוות,
השליטים נתנו -
עדוף,
לפעולת - דיכוי,
בכוח - זרועתם,
של השוטרים -
סוכני - משטר זדוני
וחסר - רגש.
הם העדיפו,
לשטוף האדמה -
מרחץ - אברי - גוף
ודמים,
על - פני לדאוג,
למשוועים לעזר.
הם שלפו את פגיונם,
בכוונם את חודו,
אל אזרחים חסרי -
אונים,
ושאינם אוחזי -
נשק.
אך אכזרם
של שוטרים
וששונם לשפוך דם -
נקי וחף מכל רשע;
אך אובן - לבם
וחוסר - רגישות,
לסבלות - הזולת...
כל אלה -
לא יעבורו בשקט!
ההמון,
עוד ישא!
את קולו הרם.
העם הרמוס,
תחת רגלי שליטי -
העושק,
יקומו מקרבו
ויובילו המוניו,
אל דרכו
של העתיד החדש.
יונף דגלו,
של מאבק -
חסר - פשר
וערב רב
של אזרחים דכואים,
יפרץ לרחובות.
מה שקרה -
ונקווה -
ימשיך לקרות,
ברחבי - ארגנטינה,
ישליך קרנו,
על כל - עולם -
הנדכאים;
המוני - עמים,
עוד ייצאו מבתיהם
וישמיעו: די!
לעושק,
בידי העשירים.
ראוי,
שגם בישראל;
באימפרייה הרומית של אמריקה...
ובכל יתר ארצות,
ילמדו ממדוכאי -
ארגנטינה,
כיצד!?
מחשלים את הפלדה.
עוד ייצאו ההמונים,
מחדרי - בידודם
ויניפו,
את דגלי - המרי
בשלטון - העשירים
ורודפי - בצעם;
עוד יקראו כרוזים:
לדגל!
וצבא - הפועלים,
יופיע באופקים.
מובטלים ונכים,
גם יצטרפו למרי
וכל האנושות -
יחד!
תצעד בדרכה לשחרור.
הנסיון של ארגנטינה,
הוא אות ראשון,
של מפלה גדולה,
שעל עשירי - עולם,
עוד תתרגש;
אז נחזיק את ידינו
ונמשיך בצעידה -
קדימה,
בקרוב - הקץ,
על קפיטליזם,
הנמק והכמש! |