בליל - אחד הימים,
אשר ירד על אדמת -
ארגנטינה,
השטח רעד -
נחרד,
כזעזוע,
שפקד את פניו;

זה פועלים,
שהופקר חלקם -
יצאו לרחוב,
בתבוע:
לחם - חוקם.

קשי - יום;
עזובי - שלטון,
באין - איכפת לאיש,
ממור - גורלם:

יצאו - הם להפגין,
על אוטם - לב
ואוזניים,
ששלטון - העשירים,
נוקט,
בפשוטי - עם.

החנויות,
שבזזו -
לא במזיד בזוזו;

המצרכים,
שנטלו,
לא בגניבה,
המעשה נעשה.

בסך - הכל,
כאן מדובר,
באזרחים מיואשים,
שמעוניים - נאושו;

המדובר בתושבים,
שפת - לחמם נחרובה,
בעוון - העשירים,
שלקחו לעצמם,
את מה שידם,
לא הרווחה.

הם יצאו לרחוב,
להגיד:
הנה! אנו קיימים;
גם לנו,
יש זכויות ללחם!

אולם המדינה,
הנשלטת בידי
רשעים עשירים,
לא שעתה לקולם,
אלא עשתה בהם -
טבח;

במקום לפתור
ולתקן את עוות,
השליטים נתנו -
עדוף,
לפעולת - דיכוי,
בכוח - זרועתם,
של השוטרים -
סוכני - משטר זדוני
וחסר - רגש.

הם העדיפו,
לשטוף האדמה -
מרחץ - אברי - גוף
ודמים,
על - פני לדאוג,
למשוועים לעזר.

הם שלפו את פגיונם,
בכוונם את חודו,
אל אזרחים חסרי -
אונים,
ושאינם אוחזי -
נשק.

אך אכזרם
של שוטרים
וששונם לשפוך דם -
נקי וחף מכל רשע;

אך אובן - לבם
וחוסר - רגישות,
לסבלות - הזולת...

כל אלה -
לא יעבורו בשקט!
ההמון,
עוד ישא!
את קולו הרם.

העם הרמוס,
תחת רגלי שליטי -
העושק,
יקומו מקרבו
ויובילו המוניו,
אל דרכו
של העתיד החדש.

יונף דגלו,
של מאבק -
חסר - פשר
וערב רב
של אזרחים דכואים,
יפרץ לרחובות.

מה שקרה -
ונקווה -
ימשיך לקרות,
ברחבי - ארגנטינה,
ישליך קרנו,
על כל - עולם -
הנדכאים;

המוני - עמים,
עוד ייצאו מבתיהם
וישמיעו: די!
לעושק,
בידי העשירים.

ראוי,
שגם בישראל;
באימפרייה הרומית של אמריקה...
ובכל יתר ארצות,
ילמדו ממדוכאי -
ארגנטינה,
כיצד!?
מחשלים את הפלדה.

עוד ייצאו ההמונים,
מחדרי - בידודם
ויניפו,
את דגלי - המרי
בשלטון - העשירים
ורודפי - בצעם;

עוד יקראו כרוזים:
לדגל!
וצבא - הפועלים,
יופיע באופקים.

מובטלים ונכים,
גם יצטרפו למרי
וכל האנושות -
יחד!
תצעד בדרכה לשחרור.

הנסיון של ארגנטינה,
הוא אות ראשון,
של מפלה גדולה,
שעל עשירי - עולם,
עוד תתרגש;

אז נחזיק את ידינו
ונמשיך בצעידה -
קדימה,
בקרוב - הקץ,
על קפיטליזם,
הנמק והכמש!