אנסטסיה שוסטר / מכתב-מחיפה-החוצה |
יהושע שבא אליי מן הים.
אני כבר עכשיו יודעת:
הוא כמוך בכל כך הרבה מובנים
[והרעמה]
הוא אריה ואני אם גאה
מלקקת את פצעיי.
לא נשאר בי כוח
להתנגד לזרמי העבר
הם ויהושע מנקזים אותי אליך.
[דממת אלחוט ואני מתקרבת אל]
עין הסערה:
הרחובות נערמים אחד אל אחד
ומצטלבים. ויהושע הקדוש מוביל אותי אליך,
ילדותו נרעדת עם כל מבוי סתום.
אין לי ספק יקירי
שהימים היפים מאחוריי.
אני תופחת והולכת ונבעטת שוב מתוך גופי שלי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|