שביל של כאב
רטוב מדמעות
מעיני ללבי הן זולגות

החושך בא, מתעצם לו נורא
ולי כואב כאן לבד

והלכת, בלי לומר מילה
והלכת, בלי סימן לחזרה
ואני אז בכיתי, בחושך נסגרתי
הפסקתי להאמין באהבה, באלוהים

שביל של כאב
עם אבנים גדולות
מהלב ופנימה חנוק מדמעות
והעפר מתפזר,
הו, איך היית חסר
הייתי מוכנה להיות שלך לנצח

והלכת, בלי לומר מילה
והלכת, בלי סימן לחזרה
ואני אז בחושך נסגרתי
להאמין הפסקתי באהבה, באלוהים

והחושך לא נגמר
והכאב מאז רק גבר
המתוק הפך למר,
היפה למכוער

כי הלכת...

01.10.02- מוקדש לאהבת חיי, שכל כך רחוק ממני.