במובלעת פנים נוצצות ניבטו כל הסממנים , פעלתי נמרצות לתיקון
המעוות ,
אך לשווא אך לשווא. כסוסה עשנה אשר לתבן קיוותה ,אך בעליה
הכריזו : " זוהי למשחטה ".
אלו מעמקי בכאים שבזו הלשון חרצו גורלות ,
משדה חיטה זהובה עם זקנה המתנוסס , בהתה ללא חת במעשה
הנלוז .
אולי זה בנאלי וקצת אינטרסנטי , מי זאת יאמר -
אם לא הילדה שרוצצה גולגולתה על ידי אש צולבת שלום.
והנה אני בא יומי מתעטף בסד העינויים מובל בשיירת עולמים מגיר
חלבי ודמי לעבר אחי הבוכים . תבלואות הגורל ? ,אולי ?
, אך מי יאזור אומץ ויכריז : " הלא זה היית אתה שבה בשעה
ניהלת חיים רגילים?
הארון אולם דום ונאמני אוחזים בו כבקרנות מזבח , זהובים. |
