אמנון זנדמן / קריסה |
אל תוך עצמי.
כמו חור שחור.
מוצא עצמי מחטט בכיסים,
מחפש את פרורי האתמול.
לשם מה?
גם מחר לא אמצאם.
שביבים של תיקווה ניצתים בעינייך.
מסנוורים את עיני.
שבבים של יאוש ניתזים מגופי.
נערמים למראשותי.
מכסים את כולי.
עד
שאינני עוד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|