אמי, אמי, הנני, אמי, אבי, הנני, שבתי לחיקכם, הורי האהובים.
מה יפו פנייך, אמי, מה רזו פנייך, אבי, רואה אני כי מתמיד אתה
בדיאטה. מה יפה הוא חדרי, הו, מה טוב לחזור הביתה.
עייפתי, אמי, רעבתי ועייפתי. כל רצוני הוא פת לחם, נזיד חם
ומהביל ומצעים רכים וחמים לעטוף בם גופי הדואב. ריחות בישולייך
מרטיטים נחירי, אמי, ושמיכת הפוך קוראת לי לחפון בה גופי. כל
שנותר עתה הוא מקלחת חמה אשר תסיר מעלי תלאות השבוע ותטהר את
גופי מזוהמת העפר...
מדוע זה נפלו פנייך, אמי, היכן הזוהר בעינייך, אבי, אנא, גלו
לי מהו הדבר הרובץ על לבבכם, מה מדיר חיוך משפתותיכם, אמרו לי,
מהו הדבר?
מה כוונתך, נשבר כפתור הבויילר? הן עונת החורף היא, אין שמש
בשמים, מרבד עננים מסתיר את קרניה החמימות ומונע דרכן אל
הקולט, אם כן, פירוש הדבר כי קרים הם המים... הו, צער עמוק,
חדור וקרא בקול עז, יען כי לא אוכל לשטוף גופי בזרם חם ומענג,
הו, שדים ארורים, זעקו בקול צורם על שברון לבי, כסו פני הארץ
ביגונכם.
אויה, אמי, צר לי, אל נא תבכי, מוגזמת הייתה תגובתי, חפוזה
הייתה, לא מן הלב באה כי אם מבתי שיחי העולשים. לא נורא הוא
הדבר, אמי, ארחוץ נא זיעתי במימי הברז הפושרים.
                                     

הו, אל רחום, הו, אדון האש, סיכות קרח הן הניתזות על גופי,
איני מסוגל לנשום כמעט ולבי פועם בפראות נוראה. הו, קור נורא,
העושה צמרמורת בגופי, המכווץ איברי, הופך עורי לעור הברווז,
סור לך מן פני, שליח השטן.
מהרי נא, אמי, קראי למלאכי השמים הטובים, שירדו לכסות מערומי,
שיביאו עמם שמיכה חמה ויפרשוה על גופי, שישאו בכפם את קרני
השמש המחיות ויפשירו נפשי הקפואה.
מהר נא, אבי, הב לי מפתחות רכבך, אאוץ לי לבית החולים, יען כי
חלו ריאותיי, אבקש מן הרופא להיטיב עמי, לתת לי מספר ימי גימל,
על מנת שאוכל לקחת את רעות לבית המלון ולהבריא בחום גופה. הן
ככלות הכל, היה זה רעיון שלה לשבור כפתור הבויילר...