עוד פרפרזה גרוטסקית במאוויי נפשי,
עוד תקווה פתלתלה השלתה גם אותי.
מאכלת לוקה בחסר,
קוריוזים אין עבר אצלי בחצר,
תנו לי גביש של סוכר מתקתק,
אם כי הטעם מר במקצת, שלמונים למרבה במכיר, פוליטיקאי מסונוור
מהסכמים באוויר,
המיקרוקוסמוס הקטן רווי שנאה, שאלוהים לא יצית לי אש בלהבה,
בדרכים עקלקלות עבר השלום, והנה הגיע לסוף התהום, כאדם קיפח
שאת יומו האחרון סיפח,
לדממה השוממה שגחמה ופעמה, ואת גופתה החרוכה הביאו לקבורה,
שכיית  חמדה בשרנית, אם קצת בררנית, היית לי למדינה אהיה לך
לאתנן,
נאמן כמו השטן, קחי מנת חלקך ולא תיפקח הדרך לאורכך.
תהא לי מדינה ולאום, בלי מיעוטים, ודיכאון, אמנם אוטופי המצב,
אך שהמזבח הפוליטי ייהפך מלא בדם, תכף תיראו זה יהיה מצב
קיים...