מתרפק על הבזקי רגעים,
אלו שנחקקו בזיכרוני כבסלע שאין לו הופכין.
בלאט נקשת על חלוני המט ליפול
וגוללת בפני את המעיק על לבך.
בעלטה בין הערביים הרעפת מקסמייך
ואני מתאווה להגשים כל אורחותייך.
ללא חת ניכשת עשבים שוטים והנה קמלו הפרחים.
בבואה אל נפשך הן עינייך, ראי לנפש תועה.
הינומת נצחים תעטי לך, אך לא זו לא חתונה.
בהינף קולמוס נגדעה האידיליה, נשארתי בודד במערכה.
הא שמך מתנוסס בכל עבר, אך דועך הוא במהלך השנים.
באמירי ברושים מתנוססת הכתובת,  באותיות של קידוש לבנה-
"אין לאידיאולוגיה מקום בקרב המון צמא לדם".
כעת חלומות ימתקו ברומו של עולם, אדם הוא רק אדם.