יושבת ליד השולחן,
בוהה בספרים והם בי,
המספרים קופצים החוצה ורוקדים במעגל שמחים.
לוקחת את השח נע ומחייגת עלייך,
את צבועה סתם נחמדה אליי,
את לא באמת אוהבת אותי סתם מדברת איתי כדי שכשתצטרכי אותי
תוכלי להשתמש בי.
משקרת לי ברכות כזאת, לא מוכנה לפרגן לי.
יושבת ליד השולחן השער פרוע והרדיו דלוק.
יודעת שאת לא באמת חברה שלי אלא סתם כדי לנצל אותי.
אלי יכולה להגיד לך לא, אני לא בן-אדם שנוטש -אף-פעם-לא-!-!-!
יושבת ליד השלוחן
והדמעות עומדות,
היד מזיעה מרב התרגשות מקווה שאולי הפעם תהיה באמת חברה.
אך לצערי גם הפעם אני טועה.