ריק לי.
אפלולי וקר אצלי בפנים,
ואין שם כלום עכשיו.
פעם היה שם משהו ?
מחבואים ותופסת.
משהו כמוס בתוכי,
ואין ביכולתי להשיגו.
איפה זה ?
לא רוצה להיות קשה או מריר -
אז למה, למה אסור
להיות פגיע או שביר ?
ומי באמת אותי מכיר ?

את חייבת להיות כאן !
חמישה מיליארד זה המון
(ולפחות מחציתם - בחורות)
אני לא כזה בררן... נשבע.
נשבע שאתן לך
את הכלום שיש לי.
כי בו נמצא
כל כולי.

חברים - זה לא תכנית טלוויזיה.
תעזרו לי ?
מבטיח שאעזור לכם
לעזור לעצמי.
אוף. רחמים עצמיים זה מגעיל אותי.
אני מתעב אותם
ואז מתאהב בהם.
מצחיק. מצחיק מאוד.
ועוד יותר מצחיק שחושבים,
שאצלי הכול בסדר.
אולי בגלל שפסח מתקרב
(אני לא רואה סיבה אחרת).

כמה פוזה צריך בחיים האלו ?
אין לי את זה בשקל.
גרוש עם חור, זה מה שאני צריך.
בעיקר חור.


ואני חשבתי שלכתוב זה חרוזים -
שטויות במיץ תפוחים.
עט הפיילוט היא הטייסת שלי
אני רק הנוסע המתמיד.
מגיע לאן שהיא לוקחת אותי
ואלו תמיד מקומות של אני.
אגו-מניאק, זה ביטוי
אשר מרפד את המניאק שבי.
באגו. מין סופר-אגו.
אני מגדל של קוביות מלגו
הרבה שנים להרכיב -
אך מתפרק בשניות.

סופר את הבתים, סופר סתם.
כי כל מספר זוכה.
החדר לא מסודר,
וסדר צריך שיהיה.
בכל זאת, שיר זה רק שיר, לא מילים.
הרגשה פנימית. מציאות אחרת.
אז מה את אומרת ?
ואיך את עדיין לא פה ?

לפחות בחשבון אני טוב -
אז לחשוב חיובי
כי בסוף כל סימן שאלה
אפשר לשים סימן קריאה.
ואני רק רוצה
להשאיר בך סימן
ולשמוע את הקריאה שלך.
אם אפשר, בכריעה.
או בכל תנוחה אחרת,
החביבה עלייך ועלי.
צניעות של שבת בערב,
ומחר יום ראשון.

יום חדש, שבוע חדש,
מזרח תיכון חדש,
עולם חדש - ומבטיח.
ומקיים ???

פסח תשנ"ח